על פילים וחמורים | פוליטיקה אמריקאית

יום שלישי את יודעת / שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי

יום שלישי הקרוב (הראשון במרץ), הוא יום שבו העולם יעמוד מלכת. אנשים בארה"ב ובעולם כולו יעזבו לרגע הכל ויעצרו את שגרת חייהם. בעוד שליבם מחסיר פעימה הם ייגשו עקב בצד אגודל למכשיר הנייד שלהם, ילחצו בזהירות על המסך וימלאו את חובתם המוסרית ביותר – לאחל לסבתא שלי יומולדת שמח.

אחר כך הם יפתחו טלוויזיה ויבדקו מיהם המנצחים הגדולים של "יום שלישי הגדול" - Super Tuesday (להלן: "סופר טיוזדיי"). היום שבו הדמוקרטים והרפובליקנים יחלקו צירים רבים יותר מאשר בכל יום בחירות אחר. בסך הכל הדמוקרטים יעניקו 865 צירים בעוד שאצל הרפובליקנים 624 צירים יהיו מונחים על הכף. מדובר בקרוב לשליש מסך הצירים במרוץ. בשתי המפלגות יתקיימו פריימריז ב-12 מדינות (כמעט באותן המדינות בשתי המפלגות). שיטת הבחירות ביום הזה חוזרת למתכונת פרופורציונית ולא "המנצח לוקח הכל", אבל פערים משמעותיים עשויים להיווצר לטובת מועמדים מסוימים ולרעת אחרים. אחרי היום הזה, לא יהיו יותר תירוצים. המציאות תטפח על פניהם של אלו שאינם חזקים כפי שחשבו ותמריץ אחרים אל עבר המועמדות.

להלן סיכום מצבנו לאור השבוע האחרון. בצד הדמוקרטי, הילארי חילצה ניצחון דחוק אך משמעותי בנבאדה והיא צפויה להביס את סאנדרס בדרום קרוליינה. בצד הרפובליקני, טראמפ השאיר למתחרים אבק בשתי המדינות הנ"ל, אבל נשירתו המתבקשת של ג'ב בוש לאחר דרום קרוליינה מאותתת שמעמדו של רוביו צפוי להשתדרג. אי אפשר להפריז בחשיבותו של סופר טיוזדיי, אשר ככל הנראה יבהיר לנו אחת ולתמיד מי יהיה המועמד הנבחר ומי יהפוך להערת שוליים מחוסרת ציטוט בוויקיפדיה. אם כן - לקראת היום הגורלי הזה, להלן מספר שאלות מפתח שלדעתי עשויות להכריע אל עתידם של חלק מהמועמדים ושל המרוץ כולו. היות והמרוץ הרפובליקני הוא אובייקטיבית סבוך יותר, עיקר הפוסט יתייחס אליו.

בניכוי שליש / האם טראמפ מסוגל לשבור את תקרת הזכוכית?

קארל רוב, לשעבר סגן ראש הסגל של ג'ורג' בוש הבן, הוא האדם שמסמל יותר מכל את הממסד של המפלגה הרפובליקנית. בנוסף, הוא גם ללא ספק אומן השכנוע העצמי הגדול ביותר בפוליטיקה בארה"ב. בערב הבחירות האחרונות לנשיאות, כאשר הערוץ "פוקס ניוז" הכריז שאובמה זכה במדינת אוהיו, רוב (פרשן בערוץ) התחרפן בשידור חי. הוא טען שלא ניתן להכריז על ניצחון במדינה שטרם ספרה את הקולות במרבית מחוזותיה וקרא תיגר על צוות האולפן. בחצי השעה שלאחר מכן ניסה הצוות להסביר לו שמרבית המחוזות שטרם נספרו באוהיו הם בעלי אופי דמוקרטי מובהק ולכן אובמה הבטיח את ניצחונו במדינה. רוב סירב להתעשת, ולאחר שהסביר בפעם העשירית מדוע על פי החישוב שלו מדובר בטעות, שאלה אותו המגישה מייגן קלי: "האם זה אמיתי או שמדובר במתמטיקה שאתה עושה בתור רפובליקאי על מנת להרגיש טוב עם עצמך?". ביום שלמחרת, הציע הקומיקאי ג'ון סטיוארט ל"פוקס ניוז" לאמץ את הציטוט של קלי כסלוגן הרשמי של הערוץ.

שלוש וחצי שנים חלפו מאז אותו רגע בלתי נשכח ורוב החליט לחזור לסורו. הפעם מושא פרשנותו המפוקפקת הוא שנוא נפשו דונלד טראמפ, אשר מאיים להפקיע ממנו ומיתר הממסד את השליטה במפלגה הרפובליקנית. בערב בו טראמפ זכה בדרום קרוליינה והבטיח לעצמו את 50 ציריה (הרבים ביותר שחולקו עד כה למועמד אחד), טען רוב שטראמפ נמצא דווקא בדרך למטה. הוא הסביר שהיציאה של ג'ב בוש מהמרוץ תטרוף את הקלפים, שטראמפ ירד בשבוע החולף בסקרים הלאומיים ובעיקר: שהוא (טראמפ) לא מסוגל לחצות את רף השליש מסך הקולות (33.3% - קרוב לאחוז הקולות שצבר בקרב כלל המצביעים עד כה). את ההד לטענה זו ניתן היה לשמוע גם בדבריו של מרקו רוביו. לכשנשאל מדוע הוא אינו תוקף את טראמפ, טען רוביו כי "70% מהבוחרים הבהירו כי הם לא מעוניינים לבחור בטראמפ", וכי לכן מטרתו היא להתמקד באותם 70% מהקולות על מנת לזכות במועמדות.

אין ספק שאותו שליש ממצביעי המפלגה מהווים מבחינתו של טראמפ את קו פרשת המים. אם הם לא עזבו אותו אחרי שהאשים את הנשיא לשעבר בוש באחריות לאסון התאומים, ובכך ששיקר לציבור באשר להימצאותו של נשק להשמדה המונית בעיראק, נראה שהם כבר לא יעזבו אותו לעולם. השאלה היא האם הוא מסוגל להגדיל את אחוז התמיכה בו ולנוע לעבר ה-40% ומעבר. ההישגים המרשימים בניו האמפשייר, דרום קרוליינה ונבאדה יוצרים תחושה שישנה מגמה של סחף לעברו. אם תחושה זו אכן תתממש, יהיה לרפובליקנים קשה מאוד להתכחש לו ואולי הם סוף סוף יקבלו אותו. אבל אם הוא יוותר "תקוע" על שליש, אפילו אם ינצח, עדיין הממסד ירגיש שיש סיכוי להיפטר ממנו. במסגרת תסריט זה, סביר שלחץ אדיר יופעל על כל מועמד ששמו אינו רוביו לצאת מהמרוץ (במקרה של קרוז, זה ילווה במבול של פרסומות שליליות). המטרה תהיה לאחד את אותם שני השלישים הנותרים סביב רוביו. חשוב לזכור שאחרי סופר טיוזדיי, עוברות שוב הבחירות אצל הרפובליקנים למתכונת של "המנצח לוקח הכל", מה שעשוי לאפשר לרוביו להדביק את הפער שייווצר עד אז.

טראמפ אמנם ינצח בסבירות גבוהה במרבית מדינות סופר טיוזדיי, אבל אני מציע לבדוק את אחוז התמיכה הממוצע לו יזכה בכל המדינות, ואז אפשר יהיה להעריך טוב יותר לאן הרוח באמת נושבת.

אמת דיברתי / האם קרוז יצליח להתנער מתדמית השקרן?

זוכרים את מופע הנפל של רוביו בעימות שהתקיים מספר ימים לפני הפריימריז בניו האמפשייר, בו הוא חזר על אותה שורה שוב ושוב? אחרי אותו אירוע, נשאה אשת התקשורת רייצ'ל מדו מרשת "MSNBC" מונולוג מעניין. טענתה העיקרית הייתה שבפוליטיקה ייתכן מצב ייחודי בו מתקפות שליליות על מועמדים הן אפקטיביות במיוחד - כאשר אירועים אובייקטיביים שקורים לאותם מועמדים עולים בקנה אחד עם אותן מתקפות. היא הסבירה שבקיאותו של רוביו בנושאים רבים יצרה רושם שהוא סוג של רובוט שמשנן משפטים, וכי היותו נעדר אופי אמיתי עלול לפגוע בתפקודו כנשיא. בין אם מקבלים הערכה זו ובין אם לא, אי אפשר להתעלם מן ההלימה בינה ובין הופעתו הכושלת של רוביו באותו עימות. רוביו כמובן אינו הראשון שנופל לאותו פח. לכריס כריסטי תמיד הייתה תדמית של ביריון, ולכן "פרשיית הגשר" (אותה הזכרתי בפוסט קודם) לא עשתה עמו חסד. מושל טקסס לשעבר ריק פרי מלכתחילה לא נראה כמו העיפרון הכי חד במגירה, ולכן תקרית ה"אופס" שלו בעימות הרפובליקני לפני ארבע שנים עלתה לו במועמדות. הילארי מצטיירת כלא אמינה בעיני רבים ולכן המתקפות על כך שקיבלה סכומי עתק כדי לנאום בפני ראשי המערכת הבנקאית נופלות על אוזניים כרויות. לשמחתו של רוביו, מועמד נוסף במרוץ הנוכחי נפל לאחרונה לאותה מיטת סדום, ואותו מועמד הוא לא אחר מאשר טד קרוז.

אם קראתם את הפוסט "כולם שונאים את טד", כנראה שכבר הבנתם שקרוז הוא אחד שלא בוחל באמצעים, אבל בפריימריז עד כה הוא שובר אפילו את השיאים של עצמו. בבחירות המקדימות באיווה, שני טריקים שנויים במחלוקת סייעו לו לרשום ניצחון מפואר. הטריק הראשון נגע למועמד בן קארסון. ערב הבחירות, דיווחה רשת CNN שקארסון החליט לחזור לביתו שבפלורידה ולא להישאר במדינה עד לחשיפת תוצאות הבחירות. הרשת גם העלתה תהיות לגבי המשך מועמדותו, אך לאחר מכן הבהירה כי אין לה מידע המאשר שהוא פורש. המטה של קרוז, שהתחרה עם קארסון על קולות השמרנים והדתיים במדינה, קפץ על המציאה. הוא הפיץ כרוזים רבים המצטטים את רשת CNN, תוך שהם כמובן משמיטים את החלק המבהיר שהוא לא פורש מהמרוץ, ואף מרמזים כי הוא דווקא כן פורש. רבים מהקולות של קארסון עברו לקרוז באותו ערב. לאחר הבחירות, טען קרוז שרשת CNN היא שאחראית לאי ההבנה, וכי מטה הבחירות שלו לא עשה דבר שאינו כשר. הטריק השני נגע לבוחריו של קרוז עצמו. כמה ימים לפני הבחירות עלה ריק טיילר, מנהל הקמפיין של קרוז, על מונית באיווה ושאל את הנהג למי בכוונתו להצביע. הנהג השיב שאין בכוונתו להגיע לקלפי. לאחר מכן שאל אותו טיילר למי היה מצביע לו היה הולך לקלפי והנהג השיב - "לקרוז". לאחר אירוע זה, הקמפיין של קרוז סימן שכונות "ידידותיות" לקמפיין שלו ושלח להן מיילים בעלי הכותרת האדומה "עבירת בחירות". תוכן המייל הסביר שהוא נשלח לאור אחוזי ההצבעה הנמוכים הצפויים באותו אזור מגורים וציין כי היסטוריית ההצבעה של כל אדם היא מידע שנאגר על ידי המדינה. המיילים מעולם לא טענו שאי הצבעה היא עבירה, אבל הכותרת המאיימת והטקסט האמביווילנטי יצרו בהחלט את הרושם הזה. בעקבות אותם מיילים, המצביעים השמרנים נעו בכמויות אדירות לקלפי.

בעימות שלאחר ניו האמפשייר, כאשר מעלליו של קרוז באיווה כבר היו נחלת הכלל, הוא הותקף מכל עבר. טראמפ ורוביו כינו אותו בפשטות "שקרן" וקארסון אמר ש"בקמפיין של קרוז שוררת תרבות שאפשרה לאנשי המטה שלו לנצל את הסיטואציה". בתרגום חופשי משפת מנתח המוח עדין הנפש, "קרוז הוא שקרן בן שקרן". מכאן ואילך זה כבר הפך להיות מוטיב חוזר. כל מתקפה של קרוז כלפי טראמפ או רוביו נענתה בתשובה פשוטה אחת: "הוא משקר". לאחר שטראמפ איים שייתבע את קרוז על השמצה עקב אחד מתשדירי הבחירות שלו, נאם קרוז במשך 45 דקות על כך שהוא מזמין את טראמפ לתבוע אותו ושהוא מתכוון לבצע את החקירה הנגדית בעצמו.

"ילקוט הכזבים" של קרוז הגיע בתזמון מזעזע: שבוע לפני הבחירות בדרום קרוליינה. כפי שהסברתי בפוסט הקודם, אחוז המצביעים השמרנים בדרום קרוליינה הוא מהגבוהים בארה"ב. קרוז היה אמור להרוויח מכך, שכן בכל נושא הוא אולטרה-שמרן, ויש לו גם קבלות כדי להוכיח זאת. הבעיה היא שמתוקף שמרנותם, המצביעים בדרום קרוליינה חובבים גם את הדיבר התשיעי, "לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר". אם כן, השמרנים ממעמד גבוה הלכו לרוביו, השמרנים ממעמד בינוני-נמוך הלכו לטראמפ וקרוז נותר קירח מכאן ומכאן, וכך קרה שהוא התגלגל רק למקום השלישי.

כעת, הפנים הם לעבר סופר טיוזדיי. 7 מתוך 12 המדינות שיצביעו הן מדינות דרום שמרניות, כולל טקסס  - שמטעמה קרוז משמש סנאטור. אם קרוז לא ירשום הישגים משמעותיים, לא תהיה עוד למועמדות שלו תוחלת אמיתית. לאחר שנתפס בשקר בוטה נוסף אשר נגע לרוביו, ותוך ניסיון להלבין את תדמיתו האישית, קרוז פיטר את מנהל הקמפיין שלו והתנצל. לאחר סופר טיוזדיי נדע האם לקיחת אחריות זו שיפרה את מעמדו, או שמדובר במעט מדי ומאוחר מדי.

בנעליו של שמעון פרס / האם רוביו מסוגל לזכות לפחות במדינה אחת?

במהלך שבוע שעבר, הוזמנתי להתארח בתכנית "לונדון את קירשנבאום" (דקה 36:54). בתכנית, דיברתי בין היתר על ניקי היילי, מושלת דרום קרוליינה לה הוקדש הפוסט האחרון, ועל חשיבות התמיכה שלה במועמד כלשהו למרוץ. בערך שעה וחצי לאחר ההופעה, הפנה הקורא זיו רובינוביץ' את תשומת ליבי לכך שהיילי הכריזה על תמיכתה ברוביו. הודעה זו הייתה ככל הנראה המסמר האחרון בארון הקמפיין של ג'ב בוש, שהיה זקוק לתמיכתה של היילי כמו אוויר לנשימה. לאחר שנודע כי בוש נותר רביעי עם מספר חד ספרתי של אחוזי תמיכה, הוא הודיע על פרישתו. הנשירה של בוש הייתה כמובן חדשות נהדרות מבחינתו של רוביו. כעת הממסד הרפובליקני לא יהסס להתייצב מאחוריו, ויעניק לו את מלוא התמיכה הכלכלית והתקשורתית. ג'ון קייסיק, נציג הממסד היחיד שנותר במרוץ פרט לרוביו, איננו באמת יכול לקרוא עליו תיגר, אם כי הוא עדיין צפוי לשחק תפקיד מעניין במחזה הזה (על כך בהמשך). תורמים רבים אשר רצו לסייע לרוביו אבל חששו מנקמנותה של שושלת בוש, יוכלו כעת לעשות זאת ללא חשש. מעל הכל, יומיים בלבד לאחר דרום קרוליינה, התפרסם דיווח לפיו רוביו צפוי לזכות בתמיכתו של מיט רומני, מועמד המפלגה בבחירות הקודמות. רומני הוא התגלמות הקונצנזוס במפלגה, וגיבוי שלו יבהיר יותר מכל את נכונות הממסד לשים על רוביו את כל הז'יטונים.

המחנה של רוביו שופע אופטימיות. העובדה שהוא טרם ניצח ולו במדינה אחת לא הדירה עד כה שינה מעיניהם. עד כה היה להם תירוץ משכנע - הקול המתון התפלג בין ארבעה מועמדים (שלושה בדרום קרוליינה לאחר פרישתו של כריסטי) ובנבאדה לאף אחד לא היה זמן להתארגן אחרי דרום קרוליינה. אם כן, לכאורה כעת לא צפוי שום דבר לעמוד בדרכו. ואולם, קיימת בעיה אחת שעשויה לפוצץ את בלון השמחה: הסקרים מראים שרוביו לא צפוי לנצח באף אחת מ-12 המדינות שמצביעות בסופר טיוזדיי. יתרה מכך, הוא אפילו לא מוביל בפלורידה, המדינה שמטעמה הוא משמש כסנאטור, אשר תלך לקלפיות שבועיים מאוחר יותר. למעשה, המדינה היחידה שבה רוביו מוביל בקושי (2%) נכון להיום היא יוטה, בה הבחירות יתקיימו אי שם בסוף מרץ.

ההיסטוריה גם ככה נמצאת לצדו של טראמפ. כל מועמד שניצח בעבר בפריימריז הרפובליקניים גם בניו האמפשייר וגם בדרום קרוליינה זכה בסופו של דבר במועמדות. אפשר אולי איכשהו לקבל את הטענה שהבחירות הללו הן ייחודיות, ושבקונסטלציה מסוימת גם מועמד שלא זכה עד כה באף מדינה יכול באופן תיאורטי לנצח. טענה שקשה הרבה יותר לקבל היא שמועמד שלא זכה ולו במדינה אחת לרפואה אחרי סופר טיוזדיי יכול עדיין לכבוש את הפסגה. הטיעון השגור בפי תומכיו של רוביו הוא שרוביו הוא הבחיר ביותר (מלשון בחירה), אם יגיע לקרב ראש בראש מול הילארי קלינטון. הסקרים הלאומיים אמנם מגבים טיעון זה, אבל ללא תמיכה עממית כלשהי ברוביו מצד הבוחרים, הטיעון מאבד מחשיבותו. לו הייתי חבר צוות בקמפיין הבחירות של רוביו, הייתי ממליץ ליתר חבריי להסתער "עם הסכין בין השיניים" על שתיים מהמדינות שמשתתפות בסופר טיוזדיי (פרט לטקסס, בה אין לו סיכוי לסיים ראשון). בלי תוצאה כלשהי להתהדר בה אחרי הראשון במרץ, המועמדות עלולה פשוט לחמוק לו מבין הידיים.

עלילות ג'ון במערב התיכון / האם קייסיק יוכיח שיש טעם שיישאר במרוץ?

חובבים תיאוריות קונספירציה? אם כן, הגעתם לחלק העסיסי ביותר בפוסט הזה. רבים שואלים את עצמם מדוע ג'ון קייסיק עדיין במרוץ. נכון, הוא אמנם הגיע למקום השני והמכובד בניו האמפשייר, אבל ההישגים שלו בכל יתר המדינות הם בלשון המעטה צנועים. התשובה לשאלה זו היא שקייסיק נמצא בנישה מעניינת מאוד. הרבה לפני שבוש וכריסטי סיימו את חלקם במרוץ, קייסיק היה המרוויח הגדול מפרישתו של מועמד ממסדי אחר, מושל ויסקונסין סקוט ווקר, אי שם בספטמבר. הסיבה היא פשוטה: העזיבה של ווקר מותירה את קייסיק, מושל אוהיו, כמועמד היחיד משתי המפלגות שמייצג את המערב התיכון של ארה"ב. הציפייה של הקמפיין שלו היא להיות תחרותי בפריימריז שיתקיימו בכל המדינות באזור הזה. עד אז, הוא שואב רוח גבית מהתקשורת שמחבבת את מזגו הטוב (והנדיר לעומת שאר האופציות) ואת תדמיתו המתונה.

עד כאן הכל טוב ויפה, אבל עוד לא היה בהיסטוריה מועמד שזכה בבחירות המקדימות בזכות המערב התיכון בלבד. בנוסף, גם ב"מגרש הביתי" שלו, הוא צפוי במקרה הטוב להגיע רק שני לטראמפ. די ברור שקייסיק לא משחק כדי לנצח, אלא כדי להיות המועמד לסגנות הנשיאות. הנפגע העיקרי מנוכחותו המתמשכת של קייסיק הוא רוביו, שחייב לספק הופעה מוצלחת במערב התיכון כי יש לו שם יתרון על פני קרוז. נטל של מועמד אחד הוא נכס של מועמד אחר, וטראמפ עשוי להיות המרוויח הגדול של מכל הסיפור הזה. בהינתן שאף מועמד לא יצליח לצבור את מספר הצירים הדרוש כדי לכפות ניצחון, אנחנו נלך לוועידה הרפובליקנית בלי הכרעה. שם קייסיק צפוי לבצע את המהלך הנועז הבא: לנטוש את הממסד ולהעביר את תמיכתו לטראמפ. הכל כמובן בתמורה להצבתו כמספר שתיים בטיקט. במהלך זה יש הגיון אלקטורלי לקראת הבחירות הכלליות. אוהיו היא אחת המדינות החשובות ביותר ואף רפובליקאי מעולם לא זכה בנשיאות מבלי לזכות בה מול הדמוקרטים. מעבר לכך, בהינתן שתסריט זה אכן יתממש, העסקה תהווה הכרת תודה מתבקשת לקייסיק אשר יסייע לטראמפ להמם את הממסד בנוק אאוט שהוא כה זקוק לו. אין זה מקרה שהם כמעט ואינם תוקפים זה את זה.

לתכנית השאפתנית הזו יש אתגר אחד משמעותי והוא כמובן אתגר המציאות. בכדי להבין אותו, רצוי לבחון את מפת המערב התיכון:

המדינות האדומות והכחולות הן מדינות המערב התיכון בארה"ב. כשמסתכלים על המפה, התהייה הראשונה שעולה היא עד כמה "אפקט קייסיק" יהיה משמעותי. הוא אמנם מציג מספרים יפים בסקרים באוהיו וגם במישיגן השוכנת מעליה, אבל מה לגבי כל השאר? ככל שנעים מערבה, הדומיננטיות של קייסיק נעשית פחות טריוויאלית. מדינת המערב התיכון היחידה שהולכת להצביע בסופר טיוזדיי היא מינסוטה, והיא תהווה נייר לקמוס מצוין. אחוז דו-ספרתי של תמיכה בה, והתזה לפיה קייסיק יכול להעניק לטראמפ את הניצחון על מגש של כסף מקבלת חיזוק משמעותי. אחוז חד-ספרתי, ואפשר להחזיר את בקבוקי השמפניה למקרר, לפחות לעת עתה. אם יתברר שקייסיק יכול להוות פקטור רק במדינת הבית שלו ובמדינה הסמוכה לה, המשמעות תהיה שהוא איננו באמת שונה מכל מועמד אחר במרוץ. רוביו יחלוף על פניו בקלילות בכל מקום אחר וימצב את עצמו לקראת הוועידה הרפובליקנית כאלטרנטיבה היחידה לטראמפ.

אפשר להניח שעיני כולם יופנו לעבר טקסס, בה קרוז ינסה להגן על הבית, אבל אני מציע להתמקד דווקא במינסוטה. מתוך כל 12 המדינות, היא אולי זו שתספר את הסיפור המעניין ביותר.

מילה לסיום על הצד הדמוקרטי

שימו לב לטקסס בקרב בין הילארי לברני. המדינה השנייה בגודלה בארה"ב היא היהלום שבכתר בסופר טיוזדיי, ועבור סאנדרס היא עשויה להיות נקודת אור משמעותית. הוא אמנם הפסיד לקלינטון בנבאדה, אבל רשם יתרון של 8% בקול ההיספאני. במקביל, לא מן הנמנע שמעמדו בקרב המצביעים האפרו-אמריקאים ישתפר נוכח התמיכה לה זכה באחרונה מצדן של דמויות כמו הבמאי ספייק לי והראפר קילר מייק. בסמוך לפריימריז בנבאדה, התפרסם קטע וידאו המתעד את מעצרו של סאנדרס על ידי כוחות משטרה במהלך הפגנה כנגד הסגרגציה של השחורים בראשית שנות ה-60. הקטע יסייע לו בהפרכת הטענה שהוא "לא נכח" במאבק לזכויות האזרח. שתי הקבוצות הללו תהיינה קרדינליות בפריימריז ב"מדינת הכוכב הבודד". 45% מכלל האוכלוסייה במדינה זו היא בעלת הזדהות היספאנית כזו או אחרת, ו-12% הם אפרו-אמריקאים. בקרב מצביעי הפריימריז הדמוקרטיים, הנתח ששתי הקבוצות הללו תופסות גדול הרבה יותר. מבחינתו של סאנדרס, מדובר בקרב בעלייה. ב-2008 רשמה הילארי בטקסס את אחד הניצחונות המרשימים הבודדים שלה על אובמה, ויש לה בסיס תמיכה חזק במדינה. הפתעה מצדו של סאנדרס תשלח שוב את הקמפיין של קלינטון לשולחן השרטוטים, שנייה אחרי שכבר היה נדמה להם שהעסק גמור.

רגע של נחת
כרגיל, הסימפסונים צפו את הכל ש-נ-י-ם מראש!

רוצים לקבל עדכון בכל פעם שיוצא פוסט חדש?

הזינו את כתובת המייל שלכם בפינה הימנית העליונה של המסך ולחצו submit. הפילים והחמורים בדרך אליכם.

פוסטים קודמים
"בחירתה של ניקי" - מיהי האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי" - מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון

"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה