יום רביעי, 9 בינואר 2019

כל סגן ביג'י יומו / מחשבות לאחר הצפייה בסרט "וייס" על דיק צ'ייני

מחר (יום ה', 10.1) יעלה לאקרנים בישראל הסרט "סגן הנשיא" ("VICE") אודות דיק צ'ייני, סגן נשיא ארה"ב בממשל בוש.

עבדכם הנאמן זכה לראות את הסרט מבעוד מועד, ויש לי כמה מחשבות עליו. הפוסט הבא שופע "ספוילרים" (בכל זאת מדובר בהיסטוריה שקורותיה פחות או יותר ידועות). הקריאה על אחריותכם. 

הבדלים בין הסרט ובין התרבות הפופולרית

בעולם הפוליטיקה והבידור האמריקאי, ובמיוחד בחוגים הליברלים, נהוג לייחס לדיק צ'ייני תדמית של נבל-על מושלם. מנחה הדיילי שואו ג'ון סטיוארט נהג להשוותו חדשות לבקרים לדארת' ויידר. בראיון ללארי קינג, הביע השחקן סשה ברון כהן (בעודו מגלם את הרודן הבדיוני אלאדין) צער על לכתם של "הדיקטטורים הגדולים של זמנו" וביניהם סדאם חוסיין, מועמר קדאפי ודיק צ'ייני.

הבמאי אדם מקיי מציג גרסה שונה. צ'ייני שלו אינו קרימינל מאסטרמיינד אלא טקטיקן, אדם שמנסה להתקדם בממשל ובתעשייה תוך שהוא מתמודד בכל רגע נתון עם מיכלול הנסיבות הניצבות בפניו. צ'ייני של מקיי אינו שחקן שחמט שרואה 7 מהלכים קדימה אלא שחקן דמקה סינית - כזה המסוגל לנהל בקור רוח מספר חזיתות במקביל, תוך שהוא יודע להפריד או לחבר ביניהן בהתאם לצורך.

כמובן שאין בכך כדי לרמוז שצ'ייני המוצג בסרט אינו אדם מבריק. נהפכו, דמותו מתוארת כזו של אדם המבין מהר מאוד את הדינמיקות הממשליות בוושינגטון, ושבשלב מוקדם מאוד אף עולה על מורו ורבו דונלד ראמספלד בכל הנוגע לזיהוי הזדמנויות פז ולניצולן. יחד עם זאת, צ'ייני של מקיי לא מחזיק בשום שלב ב"תוכנית אב" סדורה בכל תחום שהוא. 

גם המוטיבציות של צ'ייני כפי שהן מוצגות בסרט אינן עולות בקנה אחד עם הקריקטורה העממית שלו. אין לו חזון ארוך טווח בכל הנוגע לתפקידה של ארה"ב כ"שוטר עולמי", והוא גם איננו אימפריאליסט המפנטז על רמיסת אינטרסים זרים לטובת ארה"ב. הוא אינו תאב בצע, למרות ששיקולים כלכליים בהחלט מניעים אותו. הוא אמנם צמא לכוח, אבל קשה לומר שהוא אדם כוחני, והצימאון אינו נובע ממגלומניה או מאידיאולוגיה מובהקת. 

על פניו השאיפה של צ'ייני לעלות בסולם הדרגות וההשפעה כפי שהיא מוצגת בסרט נובעת משילוב טבעי ולכאורה לא מזיק של רצון לרצות את אשתו ולהצליח בתחום עיסוקו.

דמותו של צ'ייני בסרט



אם כן על מה בעצם הביקורת על צ'ייני ואיפה כאן הבעיה?

באחת מהסצינות המתוארות בסרט מלמד צ'ייני את בנותיו לדוג. אחת מהן שואלת אותו האם כאשר היא מכינה את הפיתיון על החכה ובכך גורמת לדג שיעלה בה למות היא עושה דבר טוב או רע. צ'ייני משיב לה שהמעשה אינו טוב או רע וכי פשוט ככה זה בדיג. סצנה זו מזככת את צ'ייני של מקיי.

האכזריות שבמדיניות עינוי החשודים בטרור שצ'ייני מקדם לא מרתיעה אותו משום שכל שהוא רואה לנגד עיניו זה המודיעין שהיא מפיקה. כשהוא מקבל החלטה להפיל כל מטוס אזרחי שלא ניתן ליצור עמו קשר ב-9/11, לא נראה לו דחוף להתייעץ עם הנשיא או ליידע אותו כי מבחינתו זה עלול להיות רק מקור לעיכוב. כשהפופולריות של בוש נמצאת בשפל ומגיע הזמן לערוף ראשים, אין לו כל עכבות כשהוא מודיע לראמספלד, האיש שבלעדיו לא הייתה לו קריירה בוושינגטון, שהוא מפוטר.

לצ'ייני של מקיי אין מוסר, אין כבוד להליך הדמוקרטי ואין גם כל חמלה. יש לו רק מראית עין של כל אלה. זה לא בגלל שהוא אדם רע מטבעו, הוא פשוט לעולם לא עוצר כדי להרהר בהשלכות של מעשיו.

הערך האנושי היחיד שהסרט זוקף לזכותו של צ'ייני הוא היותו איש משפחה למופת. הוא מגונן על אשתו וילדיו מפני חמו לאחר שנרמז כי הייתה לו יד ורגל במות חמותו (אל תטרחו לחפש סימוכין לתיאוריה זו). כשבתו מרי יוצאת מהארון, הוא מאמץ אותה לחיקו ללא כל היסוס למרות השתייכותו לחוגים השמרניים ביותר. צ'ייני אף נמנע מלהתמודד בפריימריז הרפובליקניים לנשיאות נוכח החשש מהקמפיינים השליליים שיריביו יפנו כנגד בתו הלהט"בית. 

אך כמו הדמויות הראשיות בסרטים "זה ייגמר בדם" ו"המייסד", גם אישיותו של צ'ייני חווה שחיקה ונסיגה מתמדת במרוץ אחר הכוח והשררה. תהליך זה מגיע לשיאו השלילי כאשר צ'ייני מתיר לבתו ליז להתבטא בחריפות נגד נישואים חד מיניים כאשר היא מתמודדת לסנאט. זאת למרות שהוא מבין היטב שהצעד ישבור את ליבה של בתו השנייה ויפרק את אחדות משפחתו.

הטיה פוליטית


מי שמצפה לניסיון לחשוב על צ'ייני ועל עמיתיו הרפובליקנים באופן מאוזן צפוי להתאכזב. הסרט לוקח עמדה ליברלית מובהקת ברוב המוחלט של נקודות המחלוקת בפוליטיקה האמריקאית של אותה תקופה.

מימד אחד בו ניכרת ההטיה הוא בדיאלוגים. באחת מהשיחות המוצגות שואל צ'ייני את ראמספלד "במה אנחנו מאמינים?", שאלה המביאה את ראמספרד לצחוק בלתי נשלט. בשיחה אחרת המתנהלת בין צ'ייני ואנטונין סקאליה, לימים שופט בימה"ש העליון ועו"ד צעיר בשעתו, דנים השניים בהיקף הסמכויות של הנשיא בעת מלחמה. בעוד שנושא השיחה הוא פרשנות חוקתית, מבע הפנים והטון של השניים יוצר את הרושם שהם רוקמים מזימה לעוקץ של קשישים. 

מיותר כמעט לציין שבשני המקרים כלל לא ברור שהשיחות התקיימו במציאות.

גם ברמת הפרשנות הפוליטית, מקיי מציג נראטיבים וגרסאות המשרתים בעיקר את מקטרגי ממשל בוש. הבוטה שבהם עוסק בשאלת אחריות הממשל לעלייתו של ארגון דאע"ש. 

הסרט מתאר כיצד מחד עשה צ'ייני שימוש בדמות הטרוריסט אבו-מוסעב א-זארקווי לצורך הצדקת הפלישה לעיראק, ומאידך כיצד הזניח ממשל בוש את הטיפול בזארקווי בשנים שלאחר הפלישה. הזנחה זו, אליבא דמקיי, תביא לעליית קרנו של זארקווי בקרב הג'יהאדיסטים ולהתגבשות דאע"ש. הגם שממשל בוש נושא באחריות למרבית הרעות החולות שהניבה הפלישה לעיראק ב-2003, תיאור זה הינו פשטני, עצל, ובעיקר נודף ריח של אג'נדה.

כמובן שרבים, בעיקר בחוג חסידיו של צ'ייני, יטענו שאופן הצגת דמותו בשלל הרבדים בהם עוסק הסרט הינה ההטיה הגדולה ביותר.

הערך הקולנועי


למרות ההטיה הפוליטית של הסרט (ועבור חלק מהצופים, אולי בזכותה) הוא מהנה במיוחד לצפייה. 

ראשית, חובבי הפוליטיקה האמריקאית (ואני ביניהם) ישמחו לגלות שכל "הגיבורים" המוכרים לנו נשזרים בשלב כזה או אחר בעלילת הסרט. לא רק נשיאים, שרים ושופטים אלא גם אנשי מנגנון כמו גרובר נורקוויסט, איל התקשורת רוג'ר איילס ואשף קבוצות המיקוד פרנק לונץ. גם פרשיות איזוטריות מבחינת הצופה הממוצע כמו הדלפת שמה של סוכנת ה-CIA ואלרי פלאם מקבלות מקום של כבוד. אפילו טראמפ ומייק פנס מבליחים להופעות אורח.

העריכה נפלאה אף היא. מקיי מביא שוב את הקאטים וההמחשות הצדדיות באמצעות מוטיבים כפי שעשה ב"מכונת הכסף". ההצגה הראשונית של ג'ורג' בוש הבן (מגולם ע"י סם רוקוול) כבן הלא יוצלח וחסר התקנה של בוש האב היא אירונית ומבדרת נוכח הידיעה הברורה של כולם לגבי עתידו הפוליטי. ברמת העלילה, הסרט נמנע בצדק מעיסוק בשנותיו הראשונות של צ'ייני, ובכך מדלג על ניסיונות יומרניים להגדיר את דמותו באמצעות ילדותו ונעוריו. 

המשחק הוא גולת הכותרת של הסרט. כריסטיאן בייל מתמסר לדמות ומנגיש באופן מופתי הן את סיפור הרקע שלה והן את מארג השיקולים שמנחה אותה. משמעותית לא פחות היא איימי אדאמס שמגלמת את הרעייה לין צ'ייני. התפקיד יכול היה להפוך בקלות לטייפ קאסט של אישה פוּשֵרית הדוחפת את בעלה, אבל אדאמס משדרגת אותה לליידי מקבת ממש. כזו שגם משמשת כיועצת הקרובה ביותר של בעלה, ושגם משלימה את חוסר הכריזמה שלו כשיש בכך צורך. 

ההחמצה העיקרית של הסרט, לטעמי לפחות, היא בתיאור מערכת היחסים בין צ'ייני וג'ורג' בוש. הסרט אמנם עומד על הדרכים בהם חתר צ'ייני תחת בוש לשם מקסום השפעתו, אבל דילג לחלוטין על הנקודה בה הקשר עלה על שרטון. על פי עדותו של ג'ורג' בוש עצמו באוטוביוגרפיה שלו, הנקודה הזו החלה סביב הבחירות לכהונה שנייה (2004), בהן טען ששקל להדיח את צ'ייני לטובת מועמד אחר לסגנות, והיא ונמשכה לפרקים לאורך הקדנציה השנייה שלו כנשיא.

באופן דומה, הסרט גם עושה חצי עבודה בתיאור הקליימקס במערכת היחסים שבין צ'ייני וראמספלד – אותו רגע בו הראשון מודיע לשני על פיטוריו. ראמספלד אמנם מבהיר בשיחה כי הוא מבין שמקור ההחלטה הוא לא בוש אלא צ'ייני עצמו, אך הוא אינו מביע זעם או אכזבה נוכח כפיות הטובה לכאורה של צ'ייני כלפיו. מקיי ככל הנראה כיוון לכך שהקהל יבין לבד כי מדובר בשני אנשים שיודעים להעריך ציניות פוליטית, גם כשזו מעמידה אותם בשני צדי הגשר. עדיין, נותרתי עם תחושה שהיה אפשר להפיק יותר מהסצנה הזו.

אחרית דבר
מותו של אחאב  (גוסטב דורה, 1883)

ומה אם בעצם הסרט עושה עוול לצ'ייני האיש? מה אם הוא בעצם אדם ערכי שהאמין באמת ובתמים שהוא עושה את הדבר הנכון עבור האומה האמריקאית והעולם כולו? מה אם הוא שעיר לעזאזל בממשל שהיה רווי מחדלים, רבים מהם לא באשמתו? בהינתן שזה אכן המצב, הרי שסרט רק מעצים אי צדק היסטורי זה.

ההתחבטות בשאלה הזו הובילה אותי לדמותו של אחאב בן עמרי, מלך בממלכת ישראל בין השנים 873 ועד 852 לפנה"ס. רבים מכירים אותו בעיקר מסיפור כרם נבות. עיקרי הסיפור: המלך אחאב רקם מזימה להעליל על נבות היזרעאלי עלילה והוציא אותו להורג כדי לרשת את כרמו שהייתה ממוקמת בסמוך לארמון המלך. כאן נולדה האימרה "הרצחת וגם ירשת", אותה שיגר אליהו הנביא לעבר אחאב לאחר שהנ"ל העביר לחזקתו את הכרם.

מבחינה ארכיאולוגית אין לסיפור כרם נבות כל ראיה מאששת. ניתן רק להניח בסבירות גבוהה שמדובר בעלילה מפי המחבר המקראי, שהיה מזוהה לחלוטין עם שושלת בית דוד אשר מלכה על ממלכת יהודה המתחרה. אותו מחבר אף צידד פעם אחר פעם בנביאים המקראיים על פני מלכי בית עמרי החוטאים לכאורה. זאת למרות שאליהו הנביא ביצע טבח מזעזע ב-450 נביאי בעל, ושתלמידו אלישע שילח דובים לטרוף ילדים כיוון שאלו לעגו לקרחתו.

לו היה אחאב זכור על פי ממצאים ארכיאולוגיים כמו המונולית מכורח, הוא היה נחקק בתודעה כמצביא דגול ודיפלומט בחסד. אחאב זיהה בשלב מוקדם את האיום שהסבה האימפריה העולה באשור לממלכתו ולאזור כולו. הוא גיבש את ברית 12 מלכי החוף אשר הצליחה לבלום את המלך האשורי שלמנאסר השלישי בקרב קרקר. במסגרת ברית זו הניח אחאב בצד גם את יריבותו המרה עם ממלכת ארם דמשק, שהפכה לעת מלחמה לשותפתו המרכזית למאבק באשור.

בעולם בו היה צדק היסטורי, ייתכן מאוד שאחאב היה נזכר בתולדות עם ישראל במרחק 180 מעלות מהמקום בו הוא נמצא כיום. האפשרות שחלה כאן עוולה היסטורית הטרידה אותי במשך שנים רבות, אבל שיחה עם ידידה גרמה לי לחשוב על נקודה אחרת שלא לקחתי בחשבון. אחאב האיש אמנם נשדד ממורשתו, ומקור משל כרם נבות הוא אולי בתעמולה זולה, אך ייתכן שמוסר ההשכל שהפיק עם ישראל מ"הרצחת וגם ירשת" היה שווה את העיוות. 

ייתכן שאחאב אשם בפשעים המיוחסים לו וייתכן גם שלא, אבל אין כל ספק שלאורך ההיסטוריה בצע כסף הניע אנשים בכלל ובעלי שררה בפרט לבצע מעשים איומים. משל כרם נבות מספק אמת מוסר חשובה להוקעת מעשים שכאלה ועיקרון משפטי חשוב להתמודדות עמם.

בין אם המרחק בין דיק צ'ייני במציאות ובין זה המוצג על המסך גדול או קטן, הסרט עצמו הוא תמרור אזהרה. שורתו התחתונה: אל להם לאנשים שאינם מוכנים להישיר מבט לעבר ההשלכות והמשמעויות של מהלכיהם להגיע לעמדות השפעה. אם הם אכן מגיעים לאותן עמדות ואף גורמים נזק, יש למצות איתם את הדין במישור החוקי ובבית המשפט של דעת הקהל למען יראו וייראו.

לראיון שלי אודות הסרט עם גואל פינטו בתוכנית "גם כאן תרבות" (כאן רשת ב') ניתן ללחוץ כאן

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוצים עוד מכל הטוב הזה?

טוויטר@yiftachdayan

מוזמנות ומוזמנים לשתף את הפוסט!

"מיזורי סאוור" - השורדת הדמוקרטית והנסיך הרפובליקני בקרב צמוד ועמוס שערוריות
"אינדיאנה ג'ו" - הפלות וגלובליזציה במירוץ לליבה של מדינת ההוז'ר
"מצפון תצא הדקוטה" - נפט, איכרים ו"עזרה עצמית" הם שם המשחק
"זה הסנאט, טמבל 2.0" - מחממים מנועים לקראת הבחירות בנובמבר
פוסטים קודמים
"המנוח ואני (מרחוק)" - הפוליטיקה האמריקאית לא תהיה אותו הדבר בלי צ'ארלס קראוטהאמר
"רקוויאם לכרסתן" - תאמינו או לא, אתם עוד תתגעגעו לכריס כריסטי
"נפרדנו כך?" - כל מה שרציתם לדעת על הדחת נשיא ולא העזתם לשאול
"העיקר הבריאות" - מה בכלל הסיפור של אובמה-קר, ומה טומן בחובו העתיד
"על פרשת דרכים" - אודות תוצאות הבחירות והשלכותיהן
"שוליים הקוסם" - כיצד נראית מועמדותה של קלינטון בראי הנשיאות של אובמה
"עימות חזיתי" - דברים שכדאי לקחת בחשבון לקראת האירוע הטלוויזיוני הגדול של השנה
"מפלצות בעם" - הבחירה ברע במיעוטו היא מורכבת מכפי שאולי נדמה
"חייב לתפוס את כולם" - מועמדים לנשיאות הם לפעמים האויבים הכי גדולים של עצמם
"היהודים באים" - הם מעטים ונאנחים, אבל מכריעים באופן סדרתי מערכות בחירות בארה"ב
"זה הסנאט, טמבל!" - עזבו את טראמפ וקלינטון, האקשן האמיתי הוא כרגע במרוצים לסנאט
"בלוז ללובשי חיג'אב" - אודות המוסלמים בפוליטיקה האמריקאית והשפעתם  על הבחירות
"חמוריקו כצל מבקיע" - כיצד צריכה קלינטון לנהוג בסנדרס לקראת סיום הפריימריז
"פילים בתהלוכה" - מה יעלה בגורלה של המפלגה הרפובליקנית
"הסגן של בר כוכבא" - בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ
"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד- תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות- מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד
"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ
"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי
"בחירתה של ניקי- האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי- מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון
"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה 

יום רביעי, 26 בספטמבר 2018

מיזורי סאוור / השורדת הדמוקרטית והנסיך הרפובליקני בקרב צמוד ועמוס שערוריות



המדינה השלישית בה נתמקד "בפרויקט הסנאט" היא מיזורי, אשר נמצאת במערב התיכון של ארה"ב ומערבית ל"חגורת החלודה". את גבולה המזרחי קובע תוואי נהר המיסיסיפי, וממנה הגיעו לתודעתנו דמויות חשובות בהוויה האמריקאית כמו מארק טווין, וולט דיסני והנשיא הארי טרומן.



במדינה זו תכונת האופי המפורסמת ביותר של התושבים היא סקפטיות. היא אפילו מככבת בכינוי המוכר שלה, "The Show Me State". הכינוי נלקח ככל הנראה מציטוט מפורסם של חבר קונגרס שייצג אותה במאה ה-19: "אני ממיזורי, ואם ברצונך לשכנע אותי, עליך להראות לי".

בנוב' הקרוב תנסה קלייר מקאסקיל הדמוקרטית להיבחר לקדנציה שלישית כסנאטורית מטעם המדינה. הבוחרים, איך לומר בעדינות, אינם נלהבים לגביה. יחד עם זאת, הם גם לא ממהרים להתרשם מיריבה הרפובליקני, התובע הכללי במדינה ג'וש האולי. סקפטיים, כבר אמרנו.

הטראמפיזם חוגג



במשך שנים רבות נחשבה מיזורי ל"מדינת מרכז" ברמה הלאומית. מ-1904 ועד 2008 היא הייתה המדינה היחידה בה זכו כל הנשיאים, דמוק' ורפוב' כאחד, בדרכם לבית הלבן. ב-2008, כאשר רצף זה נשבר, ניצח מקיין את אובמה בפער זעום של 0.13% (כ-4,000 קולות) והפסיד בבחירות הכלליות. 

מיזורי גם התאפיינה בייצוג הולם של סנאטורים וחברי קונגרס משתי המפלגות לאורך השנים, וגם מושלים רבים משני עברי המתרס כיהנו בה.

יחד עם זאת, בעשור החולף שברה מיזורי חזק ימינה. בבחירות הנשיאותיות ב-2012 ניצח רומני את אובמה בפער של כמעט 10%, וב-2016 גבר טראמפ על קלינטון בפער של כמעט 20%. קלינטון, שחזתה את גודל האתגר, ויתרה מראש ובקושי ערכה עצרות תמיכה במדינה. העליונות הרפוב' ניכרת גם בשני בתי המחוקקים המדינתיים, שבתוך זמן קצר עברו מאיזון יחסי לעליונות שמרנית מוחלטת (המחשה באיור לעיל).

למגמה הנ"ל מצטרפת גם ההשפעה של טראמפ עצמו. ב"מדד הטראמפ", אותו הצגתי בפוסט הקודם, מיזורי מדורגת במקום ה-3 בכל ארה"ב. ריבוי האזורים הכפריים, האחוז הגבוה של האוונגליסטים והאוכלוסייה המזדקנת, כולם תורמים לכך שמיזורי היא מדינה טראמפיסטית במיוחד. גם אחוזי התמיכה של הנשיא במדינה כיום (54%) הינם יציבים.

לפי תנועת הרכבות


לאור הנתונים לעיל, העובדה שמיזורי נוטה כיום לשמרנות אינה אמורה להפתיע כלל. אדרבא, דווקא השאלה מדוע הייתה מיזורי תחרותית מלכתחילה היא השאלה שדורשת התייחסות. התשובה, באופן מפתיע, נוסעת על פסי רכבת.

בתחילת המאה ה-20 רשת מסילות הברזל שנפרסה ברחבי ארה"ב הייתה בעלת חשיבות כלכלית אדירה. במזרח התגוררה רוב האוכ' ולכן שם התבססו מרבית השווקים. במערב שגשגה החקלאות המסחרית, ניכרו משאבי טבע חיוניים לתעשייה ופעלו נמלי הסחר על חוף האוקיאנוס השקט. הרכבות סייעו בהנעה מהירה של חומרי גלם, סחורות וכוח עבודה מקצה אחד אל משנהו, והכלכלה הלאומית נישאה על גלגליהן.

מיזורי, השוכנת במרכז ארה"ב, הפכה בשנים אלו לצומת תחבורתית חשובה. מסילות הרכבת שחיברו בין שני קצוות המדינה התנקזו לעבר שתי הערים הגדולות שלה - סיינט לואיס וקנזס סיטי - ושימשו כתחנות מעבר חשובות.

התוצאה של מיקום אסטרטגי זה הייתה בום כלכלי אדיר בערים הגדולות ובמדינה כולה. מהגרי פנים זרמו בהמוניהם ומיזורי הפכה למדינה החמישית בגודל אוכלוסייתה בכל ארה"ב, תוך שסיינט לואיס הופכת לעיר הרביעית בגודלה. המפלגות לא יכלו להתעלם מהמדינה השוקקת ובכל מערכת בחירות הן הקדישו זמן, אנרגיה ומשאבים רבים במטרה לזכות באלקטורים שלה.

השנים עברו והחשיבות של הרכבות לכלכלת ארה"ב ירדה ופינתה מקום למשאיות ולמטוסים. עם שינוי זה, חזרה מיזורי להיראות כמדינה חקלאית טיפוסית. עריה ירדו מגדולתן, אוכ' חדשה הפסיקה לזרום אליה, והגיל הממוצע בה עלה. 

המציאות השתנתה מהר, אך תרבות פוליטית וזהות מפלגתית מתחלפות לאט. קהילות רבות במיזורי, במיוחד בערים הגדולות ובפרברים, המשיכו להגדיר עצמן כמזוהות עם המפלגה הדמוק' בעודן חוות את השינויים הנ"ל. אי לכך, הדמוק' המשיכו לנצח במיזורי בשנים בהם זכו בנשיאות עד שנת 2008. מנקודה זו ואילך, הכלכלה והדמוגרפיה סחפו אחריהן גם את התרבות, והתוצאות היו בהתאם.
הכל אודות קלייר
הסנאטורית קלייר מקאסקיל

השריד היחיד להשפעה הדמוק' במיזורי, לפחות ברמה הפדראלית, היא הסנאטורית קלייר מקאסקיל. בשנת 2006 היא עשתה היסטוריה כאשר הייתה לאישה הראשונה שנבחרה לשמש כסנאטורית מטעם מיזורי. כעת היא מתמודדת על קדנציה שלישית.

בת 65 ועורכת דין בהכשרתה, מקאסקיל נחשבת למחוקקת מתונה שלא מהססת להצביע ביחד עם טראמפ והרפוב' במקרים רבים. ע"פ האתר 538 אשר עוקב אחר רקורד ההצבעה של כל הסנאטורים, היא הדמוקרטית השישית בשמרנותה בסנאט. יחד עם זאת, בניגוד לסנאטורים הייטקאמפ ודונלי בהם עסקנו בשני הפוסטים הקודמים וחרף היותה קתולית, היא תומכת בהפלות.

לאורך כל שנותיה בסנאט נדרשה מקאסקיל לקרבות עזים כדי להבטיח את המשך הקריירה הפוליטית שלה. כאשר נבחרה לראשונה ב-2006 היא הדיחה את ג'ים טלנט, הסנאטור הרפוב' שכיהן עד אז, בפער של 2.5% בלבד.

במערכת הבחירות הבאה שלה בשנת 2012 פיגרה מקאסקיל בסקרים אחרי המועמד הרפוב' טוד אקין לאורך רוב שלבי המרוץ. למזלה הרב, יסודות הקמפיין של אקין קרסו כאשר הוא נשאל האם הוא תומך בהפלות במקרים של אונס. אקין השיב שלמיטב ידיעתו במקרים בהם אכן מדובר באונס אותנטי (“Legitimate rape”, כלשונו), גוף האישה יודע להתנגד להפריה ולא להיכנס להריון.


המועמד לסנאט טוד אקין מדבר על "אונס אותנטי"

אכזבה בשחקים

מקאסקיל עצמה אינה חפה מגולים עצמיים. אחד מהמקורות לכאבי הראש הפוליטיים שלה בשנים האחרונות היה מטוס פרטי השייך לה ולבעלה. בשנת 2011 התברר שמקאסקיל השתמשה בכספי משלם המיסים כדי לממן את טיסותיה מוושינגטון למיזורי ובחזרה באמצעות המטוס. כשנחשף פרט זה, טענה מקאסקיל ש-79 מתוך 80 מהטיסות נעשו "בהתאם לכללי הסנאט". בכל זאת, היא רשמה צ'ק ע"ס $80,000 למשרד האוצר.

5 ימים לאחר החזר הכספים התברר שמקאסקיל ובעלה לא שילמו מס רכוש בגובה $280,000 למדינת מיזורי בגין אחזקת המטוס. מקאסקיל הודתה בטעות והסבירה שבגלל שרכשה את המטוס בדלאוור ושילמה בה מיסי קנייה היא הניחה שהיא פטורה מהמס במיזורי. היא מיהרה לשלם את המס והצהירה שהנחתה את בעלה "למכור את המטוס הארור" וכי "כף רגלה לעולם לא תדרוך בו". 

המטוס אכן נמכר, אבל רק כדי להיות מוחלף במטוס פרטי אחר.

בחודש מאי האחרון הכריזה מקאסקיל שהיא יוצאת למסע של 3 ימי קמפיין בכל רחבי מיזורי במסגרתו תתנייד בקרוואן ממונע. האתר השמרני Washington Free Beacon ניטר את נסיעותיה והבחין בכך שמקאסקיל הגיעה במהירות מרשימה מנקודה לנקודה. הוא פנה לאתר המשתף נתוני טיסות המועברים בלווין וחשף כי במסגרת "מסע הקרוואן" של מקאסקיל אכן נעשה שימוש במטוס.

לאחר הפרסום התראיינה מקאסקיל לאתר פוליטיקו והודתה כי נעזרה במטוס בחלק מהנסיעות. יחד עם זאת, היא טענה שבילתה "זמן רב מאוד" בקרוואן, ולראייה אף ציינה ש"איבדה את האייפד שלה במהלך אחת מהנסיעות בו". החשיפה הביאה לביקורת חריפה מצד יריביה של מקאסקיל שטענו שהיא מנסה להיתפס כאחת שנלחמת עבור האזרח הקטן, אך בפועל הינה מנותקת לחלוטין ממצוקות החיים של תושב מיזורי הממוצע.

כיצד אם כן מצליחה מקאסקיל חרף מעידותיה הרבות להישאר חזק במירוץ? את התשובה אפילו יריביה הפוליטיים יודעים לספק. אסטרטג רפוב' במדינה בשם טראביס סמית' מסביר שלמרות שאינו מסכים איתה, אין ספק שיש למקאסקיל יכולת להיתפס כ"אדם אמיתי" כשהיא נואמת מול קהלים. "יש לה דיבור עממי ופשוט שהבוחרים מתחברים אליו", אומר סמית'. "במובנים מסוימים, היא אפילו מזכירה קצת את טראמפ".

50 גוונים של שחור
מימין: המועמד לסנאט ג'וש האולי. משמאל: מושל מיזורי אריק גרייטנס

מול מקאסקיל יתחרה ג'וש האולי, התובע הכללי של מיזורי. האולי (38) אמור להיות התיקון הרפוב' לבחירה הכושלת בטוד אקין ב-2012. הוא רהוט ובעל חזות מרשימה, בוגר האוניברסיטאות סטנפורד וייל, ומתמחה לשעבר תחת שופט ביהמ"ש העליון ג'ון רוברטס. הפעם, האמינו הרפוב', הם לא יתנו לניצחון לחמוק להם בין הידיים. אלא שהפעם הצרות הגיעו ממחוז לא צפוי – אחוזת המושל.

במקביל להכרזתו של האולי על כוונתו לרוץ לסנאט, החל מושל מיזורי הרפוב' אריק גרייטנס להסתבך בשורה של סקנדלים. בינואר 2018 חשפה רשת CBS פרטים אודות רומן שניהל גרייטנס בטרם נבחר למושלות ב-2014. מהפרסום עלה החשד כי גרייטנס כפת את המאהבת שלו בעודה עירומה, כיסה את עיניה, צילם אותה ואז הזהיר אותה שלא לחשוף דבר אודות הרומן, ולא תמונתה תופץ ברבים. חודש לאחר מכן הוגש נגד גרייטנס כתב אישום בגין חדירה לפרטיות.

בחודש אפריל, שבוע לאחר שה-FBI הגיש דו"ח שפירט את החשדות נגד גרייטנס, הודיע האולי שהוא פוצח בחקירה נוספת נגד המושל בחשד להפרת חוקי קמפיין. על פי החשד, במהלך התמודדותו לתפקיד המושל בשנת 2014 חילץ גרייטנס באופן לא חוקי את רשימת התורמים של עמותה שהקים. באמצעות הרשימה פנה מטה גרייטנס לתורמים וגייס מהם כספים לקמפיין שלו.

באופן תיאורטי יכלה הפרשייה לסייע להאולי, ולאפשר לו להצטייר כפוליטיקאי הגון שלא מהסס לחקור גם בכירים במפלגתו שלו. המציאות היא כמובן מורכבת יותר. הדמוק' במדינה טוענים שהאולי גרר את רגליו בהטלת הביקורת הציבורית על גרייטנס עד שלא נותרה לו ברירה. הם גם מרבים לציין שהאולי בחר שלא לחקור חשדות נגד התנהלות לא כשרה של גרייטנס כמושל עוד ב-2017.

בצד הרפוב', העימות בין האולי וגרייטנס המחיש את המתח הפנימי במפלגה. האולי נחשב לבן טיפוחם של התורמים האמידים והשמרנים האידיאולוגים. לעומתו גרייטנס, ששימש כרב סרן בחיל הים, זוכה להערצה באיזורים הכפריים של המדינה. תומכיו של גרייטנס הרגישו שהאולי ובכירי המפלגה תקעו לגרייטנס סכין בגב במקום לעמוד לצדו בעודו מנסה להוכיח את חפותו.

למזלו של האולי, הסכים גרייטנס בסוף חודש מאי להתפטר. במקביל להתפטרותו, נמשכו כתבי האישום הנוגעים להפרת חוקי מימון קמפיין מצדו. בפרק הזמן שנותר מנסה האולי להתמקד בקרב מול מקאסקיל, תוך שהוא שואף להתפייס עם תומכיו של גרייטנס ולהשאיר את הפרשיות מאחוריו.

אחרית דבר
ארבעת מכוני הסקרים הגדולים שסקרו את המירוץ במדינה הצביעו על שיוויון מוחלט בין האולי ומקאסקיל. קרב זה צפוי להישאר צמוד ממש עד הרגע האחרון.

מקאסקיל היא השורדת האולטימטיבית. גם כשנדמה שגורלה נחרץ, היא מצליחה פעם אחר פעם להפתיע ולרשום עוד ניצחון. בסבב הנוכחי, היא תשאף לרכב על גל דמוקרטי (בשאיפה שגל כזה אכן יגיע), ולנצל גם את הפער שפתחה בגיוס כספי קמפיין מול האולי, כדי להיות הראשונה בקו סיום.

יחד עם זאת, מיזורי רק הולכת ונעשית קשה יותר לדמוק'. האולי הוא יריב סולידי וטראמפ נותר פופולרי באופן יחסי במדינה. הגל הכחול, גם אם יגיע למדינה, יהיה מתון בהרבה ביחס ליתר ארה"ב, ולא בטוח שיוכל לשאת את מקאסקיל לחוף מבטחים.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוצים עוד מכל הטוב הזה?

טוויטר@yiftachdayan

מוזמנות ומוזמנים לשתף את הפוסט!

פוסטים אחרונים בפרויקט הסנאט:
"אינדיאנה ג'ו" - הפלות וגלובליזציה במירוץ לליבה של מדינת ההוז'ר
"מצפון תצא הדקוטה" - נפט, איכרים ו"עזרה עצמית" הם שם המשחק
"זה הסנאט, טמבל 2.0" - מחממים מנועים לקראת הבחירות בנובמבר

פוסטים קודמים
"המנוח ואני (מרחוק)" - הפוליטיקה האמריקאית לא תהיה אותו הדבר בלי צ'ארלס קראוטהאמר
"רקוויאם לכרסתן" - תאמינו או לא, אתם עוד תתגעגעו לכריס כריסטי
"נפרדנו כך?" - כל מה שרציתם לדעת על הדחת נשיא ולא העזתם לשאול
"העיקר הבריאות" - מה בכלל הסיפור של אובמה-קר, ומה טומן בחובו העתיד
"על פרשת דרכים" - אודות תוצאות הבחירות והשלכותיהן
"שוליים הקוסם" - כיצד נראית מועמדותה של קלינטון בראי הנשיאות של אובמה
"עימות חזיתי" - דברים שכדאי לקחת בחשבון לקראת האירוע הטלוויזיוני הגדול של השנה
"מפלצות בעם" - הבחירה ברע במיעוטו היא מורכבת מכפי שאולי נדמה
"חייב לתפוס את כולם" - מועמדים לנשיאות הם לפעמים האויבים הכי גדולים של עצמם
"היהודים באים" - הם מעטים ונאנחים, אבל מכריעים באופן סדרתי מערכות בחירות בארה"ב
"זה הסנאט, טמבל!" - עזבו את טראמפ וקלינטון, האקשן האמיתי הוא כרגע במרוצים לסנאט
"בלוז ללובשי חיג'אב" - אודות המוסלמים בפוליטיקה האמריקאית והשפעתם  על הבחירות
"חמוריקו כצל מבקיע" - כיצד צריכה קלינטון לנהוג בסנדרס לקראת סיום הפריימריז
"פילים בתהלוכה" - מה יעלה בגורלה של המפלגה הרפובליקנית
"הסגן של בר כוכבא" - בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ
"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד- תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות- מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד
"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ
"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי
"בחירתה של ניקי- האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי- מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון
"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה 

יום ראשון, 19 באוגוסט 2018

אינדיאנה ג'ו / הפלות וגלובליזציה במירוץ לליבה של מדינת ההוז'ר



את הסקירה של המירוצים החמים בקרב על הסנאט התחלנו בצפון דקוטה. כעת נמריא לעבר המערב התיכון, עמוק בתוך "חגורת החלודה" (The Rust Belt). 

ברוכים הבאים לאינדיאנה, מדינה שאת מקור הכינוי שלה, "מדינת ההוז'ר" (Hoosier State), אף אחד לא יודע להסביר בוודאות. הדמוקרט ג'ו דונלי שנבחר לראשונה מטעם המדינה לסנאט ב-2012 ינסה להגן על המושב שלו בנוב' הקרוב. בעיני רבים הוא נחשב לאחד מהסנאטורים המכהנים שהם בעלי הסיכוי הגדול ביותר לאבד את מושבם. 

מורידים את החלודה
התאריך: 9 בנוב' 2016, הבוקר שאחרי הבחירות לנשיאות. טראמפ ניצח בניגוד לכל התחזיות, תוך שהוא נוחל הצלחה מרשימה במיוחד במדינות חגורת החלודה: פנסילבניה, אוהיו, מישיגן, ויסקונסין ואינדיאנה. מדינות אלו, שבעבר היו הלב התעשייתי הפועם של ארה"ב ובעשורים האחרונים סבלו מדעיכה כלכלית וחברתית, נפלו כפרי בשל ברשת האג'נדה והרטוריקה הפופוליסטית שהציג טראמפ. 

הדמוק' עדיין לא התאוששו מההלם. הם העיפו מבט לעבר העתיד הנראה לעין ומצאו שם רק סיבות נוספות לדאגה. מתברר שבבחירות הקרובות לקונגרס בנוב' 2018 יעמדו לא פחות מחמישה סנאטורים דמוק' ממדינות אלו בדיוק לבחירה מחדש. עבור המפלגה הדמוקרטית שגם כך נותרה במיעוט בשני בתי הקונגרס וזה מכבר נזרקה מהבית הלבן, התחזית נראתה קודרת במיוחד.

נדלג 21 חודשים קדימה: זמן קצר לאחר שהושבע לנשיאות צנחו אחוזי התמיכה בטראמפ באותן מדינות. היריבים הרפוב' שנחשבו לאיום ממשי על הדמוק' המכהנים בחרו שלא לקרוא עליהם תיגר. התורמים השמרנים לקחו את פנקסי הצ'קים שלהם לזירות אחרות.

הסנאטורים הדמוק' באזור מביטים על המתרחש ונושמים אנחת רווחה עמוקה. לאור ההתפתחויות הנ"ל מסתמן הקמפיין לבחירתם מחדש כקליל ונינוח הרבה מעבר למה שהיה ניתן לצפות. כולם חוץ מאחד – ג'ו דונלי מאינדיאנה. אצלו איך לומר בעדינות, לא הכל תותים.

הכבשה השחורה של המערב התיכון




כדי להבין מדוע ג'ו דונלי חושש ובצדק, צריך ראשית להבין את הסיפור של מדינת אינדיאנה. 
מקור השונות שלה מיתר מדינות האזור נמצא בתחילת המאה ה-19. בניגוד למדינות השכנות לה, רוב מתיישביה הראשונים של אינדיאנה לא הגיעו מצפון מזרח ארה"ב הליברלי והמתקדם, אלא ממדינות הדרום השמרניות והחקלאיות. דפוס התיישבות זה השריש במדינה זו תרבות מסורתית, ותרם בין היתר לכך שבאינדיאנה כמעט ולא התגבשו ערים גדולות.

במובנים רבים נחשבת אינדיאנה לנחשלת ולענייה מבין כל מדינות חגורת החלודה. ההכנסה החציונית למשפחה בה היא הנמוכה ביותר מבניהן, והיא נמצאת במקום האחרון באחוז בעלי ההשכלה הגבוהה ובאחוז משקי הבית בעלי חיבור בפס רחב לאינטרנט. בנוסף, אחוז מחוסרי הביטוח הרפואי שלה הוא הגבוה ביותר באזור.

לבסוף, אינדיאנה היא גם הדתית מכל מדינות חגורת החלודה. 26% מתושביה מגדירים את עצמם נוצרים אוונגליסטים - שיעור גבוה משמעותית מזה הקיים ביתר מדינות האזור (21% באוהיו, 19% במישיגן ו-17% בוויסקונסין).

מקום 17 ב"מדד הטראמפ"
בהיבט הפוליטי, השמרנות של אינדיאנה באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בבחירות הנשיאותיות. ב-54 השנים האחרונות רק מועמד דמוקרטי אחד לנשיאות הצליח לרשום בה ניצחון – אובמה ב-2008. גם שני בתי המחוקקים של אינדיאנה נמצאים כבר שנים רבות בשליטת מובהקת של הרפוב', כפי שניתן לראות בתרשים הנ"ל.


בבית הנבחרים הפדרלי, 7 מתוך 9 חברי הקונגרס של אינדיאנה הם רפוב'. יצוין כי בניגוד למדינות אחרות, מחוזות הבחירה של אינדיאנה אינם משורטטים באופן המעוות את הייצוגיות בבית הנבחרים לטובת אחת מהמפלגות. אינדיאנה היא פשוט שמרנית יותר, איך שלא מסובבים את זה.

בפוסט הקודם הצגתי לראשונה את "מדד הטראמפ". ליצירת המדד חישבתי את ממוצע האחוזים שגרפו המועמדים הרפובליקנים לנשיאות ב-5 במערכות הבחירות הקודמות בכל המדינות. את הממוצע הזה, אותו נכנה "הממוצע הרפובליקני", השוואתי לאחוז הקולות בו זכה טראמפ בכל מדינה בבחירות האחרונות. ככל שההבדל בין השניים גדול יותר, כך גדל האפקט שמביא עמו טראמפ לאותה מדינה, לחיוב או לשלילה.

ע"פ תוצאות המדד, אם נסדר את 50 המדינות כך שבמקום 1 תהיה המדינה האוהדת ביותר את טראמפ, ובמקום ה-50 זו הסולדת ממנו ביותר, נמצא את אינדיאנה במקום ה-17. אחוז הקולות שטראמפ גרף במדינה היה גבוה ב-3.15% מהממוצע הרפובליקני.

מדד חשוב נוסף הוא אחוזי התמיכה בנשיא במדינה, וגם כאן מצטיירת תמונה סולידית למדי. אם בינואר 2017 מדד התומכים בניכוי המתנגדים עמד על 22%+, כיום הוא עומד על 6%+. אינדיאנה היא המדינה היחידה בכל חגורת החלודה בה אחוזי התמיכה בטראמפ נותרו חיוביים.

המסקנה מהנתונים הנ"ל היא שאינדיאנה בהחלט ידידותית לטראמפ, אך הוא רחוק מלהיחשב בה לאליל. בניגוד למקומות אחרים, מועמד דמוקרט יכול לבקר אותו בזהירות, לפחות ברמת המדיניות, ובכל זאת עדיין לשמור על סיכוי תיאורטי לנצח.

סנאטור בטעות
הסנאטור דיק לוגאר ויריבו ריצ'ארד מורדוק

כשמנסים להעריך את סיכויו של ג'ו דונלי להיבחר מחדש, חשוב להבין כיצד הוא התגלגל מלכתחילה אל מושבו הנוכחי בסנאט.

במשך 36 שנים הוחזק מושב זה בבטחה על ידי דיק לוגאר, רפובליקן שנחשב לאחד מהסנאטורים המוערכים ביותר בארה"ב על רקע עבודתו בתחום מניעת תפוצת הנשק הגרעיני. מעטים האמינו שניתן יהיה להזיזו, אבל בשנת 2012 הגיעה לשכונה תנועת "מסיבת התה" האולטרה-השמרנית. 

התנועה ביקשה לעצב את המפלגה בדמותה. האמצעי: הדחת חברי קונגרס רפוב' מכהנים והחלפתם בשמרנים אידיאולוגים. באינדיאנה סימנה מסיבת התה את ריצ'רד מורדוק, הגזבר האקסצנטרי של המדינה, כגיבור שלה. 

בפריימריז הרפוב' הציג מורדוק רטוריקה חריפה בהיבטים של חברה וכלכלה, ותקף את לוגאר על מחוות שהעניק לכאורה לאובמה. בין היתר, הרבה מורדוק להזכיר שכאשר אובמה הציג שתי מועמדות לביהמ"ש העליון לאישור הסנאט, לוגאר הצביע בעדן. 


הסנאטור דיק לוגאר לצד הנשיא ברק אובמה

באותן בחירות מקדימות המצביעים השמרנים התלהבו, המתונים נשארו בבית, ומורדוק הביס את לוגאר בהליכה.

לבחירות הכלליות על המושב הגיע מורדוק כפייבוריט מול דונלי, אז חבר בית הנבחרים. ברגעים האחרונים של העימות בין השניים, מורדוק תקע לעצמו גול עצמי שחורר את הרשת. הוא נשאל לגבי עמדתו בכל הנוגע לאיסור על הפלות במקרים של הריון כתוצאה מאונס. מורדוק לא הסתפק בלהביע תמיכה באיסור, וציין שהוא משוכנע שהריון שכזה הוא "מתנה מהאל". 



התבטאות זו הטתה את הכף במרוץ והביאה לניצחון של דונלי. זה היה ניצחון שמעטים חזו, וחרפה של ממש עבור הרפוב' – אבדן מושב שכלל לא נחשב לתחרותי עד להדחתו של לוגאר.

הפלות - לא בבית ספרנו



הדעה הרווחת בוושינגטון הבירה היא שכדי להיבחר במדינה שמרנית לסנאט, מועמדים דמוק' חייבים לאמץ אג'נדה מתונה ואף שמרנית בחלק מהמחלוקות הלאומיות. באינדיאנה, לאור האחוז הגבוה של אוונגליסטים במדינה, הנושא שדורש מהדמוק' להתגמש יותר מכל הוא הפלות. לפיכך באופן לא מפתיע, דונלי הוא אחד מהדמוק' השמרנים ביותר בכל הנוגע לדיון הציבורי בנושא.

עוד כחבר קונגרס בדיונים על רפורמת הבריאות כפה דונלי על אובמה פשרה ביחד עם דמוק' מתונים נוספים. עיקריה: הגוש המתון יצביע בעד החוק רק אם הנשיא יתחייב לחתום על צו נשיאותי המבטיח שהפלות לא תמומנה במסגרת הרפורמה. הוא גם הצביע פעמיים (2015 ו-2018) בעד איסור על הפלות לאחר 20 שבועות הריון (שתי היוזמות נכשלו).

בשנת 2015 היה דונלי לאחד משני סנאטורים דמוק' שהצביעו נגד הענקת מימון פדרלי לעמותה בשם Planned Parenthood. מדובר בעמותה מספקת שירותים בתחום רפואת הנשים בכל רחבי ארה"ב ואף מבצעת הפלות. המימון אמנם נותר במקומו, אבל דמוק' רבים ראו בהצבעתו בגידה בעקרונות הליברליים של המפלגה. מאז טען דונלי שהוא ניחם בנושא וכי לא יצביע שוב באותו אופן.

ברמה העקרונית דונלי מתנגד להפלות בכל מצב להוציא 3 סייגים: הריון כתוצאה מאונס, הריון כתוצאה מגילוי עריות והריון בו נשקפת סכנה לחיי האם. אם עמדותיו נשמעות לכם שמרניות, קחו בחשבון שיריבו הרפובליקן בסבב הנוכחי תומך באיסור מוחלט על הפלות ללא כל סייג.

תוצרת הארץ?

סקטור הייצור מהווה 17.3% מכלכלת אינדיאנה, יותר מבכל שאר מדינות חגורת החלודה. לאור זאת, הסנטימנט במדינה בכל הנוגע לסחר חופשי הוא התנגדות מוחלטת. פוליטיקאים משני צדי המתרס נמצאים תחת לחץ כבד להתנגד להעתקת פסי ייצור אל מחוץ למדינה ולייבוא של תוצרת תעשייתית.

באווירה ציבורית זו, קשרים של פוליטיקאים לחברות שנהנות מפירות הגלובליזציה משמשים כקרדום לחפור בו בידי יריביהם הפוליטיים, גם כשהם עקיפים בלבד.

לאחרונה הפך המרוץ לסנאט כמרקחה לאחר שהתפרסמה כתבת תחקיר על חברה בבעלות משפחתו של דונלי. החברה, המתמחה לייצור דיו לחותמות, מייצרת את מרבית סחורותיה במפעל במקסיקו ואז משווקת אותן בארה"ב. זמן קצר לאחר פרסום הכתבה, מכר דונלי את מניותיו בחברה. מייק ברון, יריבו הרפובליקן של דונלי, קפץ על הידיעה כמוצא שלל רב והריץ תשדירים נגד הסנאטור ש"מעדיף עובדים מקסיקנים על אמריקאים". 

אלא שבדיעבד מהלך זה התברר כחרב פיפיות. בעודו תוקף את יריבו התפרסמה כתבה על חברת השילוח בה משמש ברון כמנכ"ל, המבצעת שילוחים רבים עבור חברות המייצרות חלקי חילוף לרכבים בסין. הכתבה אף פירטה אודות תביעות רבות שהוגשו נגד החברה בגין העסקה פוגענית, הלנת שכר ופגיעה בזכויות עובדים.

אחרית דבר
ג'ו דונלי עומד בפני קמפיין קשה במיוחד. הפסד בהחלט בא בחשבון לאור מאפייניה השמרניים של אינדיאנה. ניצחון ייחשב להישג מרשים.

תנועת ההתנגדות העממית לטראמפ יוצרת מוטיבציה חזקה בקרב הדמוק' לשבור שמאלה, לרדוף בעוז אחר ערכים ליברליים, ולטהר את השורות ממתונים שכופים על המפלגה ויתורים ופשרות.

דונלי ודומיו אמנם שמרנים בתחומים רבים, אך הם גם מסייעים בקידום אג'נדה חברתית בבריאות, בכלכלה, בחינוך ועוד. לעתים הפיתוי להפנות לו את הגב קשה מנשוא, אבל חשוב לזכור שאינדיאנה אינה ניו יורק שהכהונה שלו אינה מובנת מאליה.

אם הדמוק' רציניים לגבי שאיפתם לכבוש את הסנאט, ואם ברצונם להישאר רלוונטיים בחלקים רחבים מהאומה, אסור להם לשפוך את התינוק עם האמבט. דונלי הוא אולי לא עתיד המפלגה, אבל הוא הסולם באמצעותו היא אולי תוכל תממש את החזון שלה, ובלעדיו יהיה קשה הרבה יותר.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוצים עוד מכל הטוב הזה?

טוויטר@yiftachdayan

מוזמנות ומוזמנים לשתף את הפוסט!

פוסטים אחרונים בפרויקט הסנאט:
"מצפון תצא הדקוטה" - נפט, איכרים ו"עזרה עצמית" הם שם המשחק
"זה הסנאט, טמבל 2.0" - מחממים מנועים לקראת הבחירות בנובמבר

פוסטים קודמים
"המנוח ואני (מרחוק)" - הפוליטיקה האמריקאית לא תהיה אותו הדבר בלי צ'ארלס קראוטהאמר
"רקוויאם לכרסתן" - תאמינו או לא, אתם עוד תתגעגעו לכריס כריסטי
"נפרדנו כך?" - כל מה שרציתם לדעת על הדחת נשיא ולא העזתם לשאול
"העיקר הבריאות" - מה בכלל הסיפור של אובמה-קר, ומה טומן בחובו העתיד
"על פרשת דרכים" - אודות תוצאות הבחירות והשלכותיהן
"שוליים הקוסם" - כיצד נראית מועמדותה של קלינטון בראי הנשיאות של אובמה
"עימות חזיתי" - דברים שכדאי לקחת בחשבון לקראת האירוע הטלוויזיוני הגדול של השנה
"מפלצות בעם" - הבחירה ברע במיעוטו היא מורכבת מכפי שאולי נדמה
"חייב לתפוס את כולם" - מועמדים לנשיאות הם לפעמים האויבים הכי גדולים של עצמם
"היהודים באים" - הם מעטים ונאנחים, אבל מכריעים באופן סדרתי מערכות בחירות בארה"ב
"זה הסנאט, טמבל!" - עזבו את טראמפ וקלינטון, האקשן האמיתי הוא כרגע במרוצים לסנאט
"בלוז ללובשי חיג'אב" - אודות המוסלמים בפוליטיקה האמריקאית והשפעתם  על הבחירות
"חמוריקו כצל מבקיע" - כיצד צריכה קלינטון לנהוג בסנדרס לקראת סיום הפריימריז
"פילים בתהלוכה" - מה יעלה בגורלה של המפלגה הרפובליקנית
"הסגן של בר כוכבא" - בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ
"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד- תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות- מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד
"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ
"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי
"בחירתה של ניקי- האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי- מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון
"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה 

כל סגן ביג'י יומו   /   מחשבות לאחר הצפייה בסרט "וייס" על דיק צ'ייני מחר (יום ה', 10.1) יעל...