יום רביעי, 27 ביוני 2018

המנוח ואני (מרחוק) / הפוליטיקה האמריקאית לא תהיה אותו הדבר בלי צ'ארלס קראוטהאמר



בסוף השבוע שחלף נפטר ממחלת הסרטן הפרשן והאינטלקטואל השמרן ד"ר צ'ארלס קראוטהאמר.

קראוטהאמר הוא דמות חשובה עבור כל מי שהתעניין בעשורים האחרונים בפוליטיקה האמריקאית. מקריאת טוריו ומצפייה בראיונות עימו התגבשו חלקים משמעותיים מתפיסתי ומהבנתי אודות האופן בו מתנהלת המערכת הפוליטית בארה"ב. לאור מותו, רציתי לספר כיצד חוויתי באופן אישי את קראוטהאמר ואת פועלו.

***

ההיכרות שלי עם קראוטהאמר החלה אי שם בראשית ימי ממשל אובמה. הוא התארח באופן קבוע בתוכנית Special Report בהנחייתם של בריט הום ולאחר מכן בראט באייר. מדובר בתוכנית הפרשנות המרכזית והחשובה ביותר ברשת פוקס ניוז אשר שודרה לפני מהדורת החדשות המרכזית. משלב מאוד מוקדם של צפייתי בהופעותיו התבררו לי כמה דברים אודות משנתו של קראוטהאמר.

ראשית, קראוטהאמר לא הגיע מהאו"ם. הוא היה שמרן פרגמטי, כלומר שמרן שרצה שרעיונות שמרניים ייצאו מן הכוח אל הפועל. אשר על כן, הוא זיהה את עצמו ללא סייג עם המפלגה הרפובליקנית, עם ראשיה ועם מוסדותיה. האידיאולוגיה וההגות השמרנית היו שם תמיד, אך לרוב על תקן של כלי עבודה. קראוטהאמר האמין במפלגה הרפובליקנית והיה מושקע בה. הצלחותיה היו הצלחותיו ומפלותיה - מפלותיו. 



שנית, קרואטהאמר היה אדם עם מטרה: לימוד קטגוריה על אובמה והדמוקרטים. במובן הזה הוא גרסה אמריקאית הפוכה למה שמהווה אמנון אברמוביץ' לבנימין נתניהו. כשצפית בפרשנותו, לא חיכית במתח כדי לדעת מהי דעתו ביחס למדיניות שנוקט הממשל – היא כמעט תמיד הייתה ביקורתית. לעתים ביקורתו התמקדה בהיבטים אסטרטגיים וכמעט פילוסופיים של מדיניות החוץ, החברה והכלכלה. יחד עם זאת, לעתים היא הייתה על סף הקטנונית.

באחת מההתכתשויותיו עם ממשל אובמה, טען קראוטהאמר שהנ"ל מדרדר את היחסים המיוחדים של ארה"ב עם בריטניה, בכך שבחר להשיב לשגרירות הבריטית פסל של וינסטון צ'רצ'יל שהוצב בחדר הסגלגל. לאחר הכחשות גורפות מצד יועציו של הנשיא, קיבל קראוטהאמר התנצלות רשמית מהממשל. חדוות הניצחון? הצחקתם אותו. "אני היישות היחידה בכל העולם, להוציא מדינות סוררות, שקיבלה התנצלות רשמית מהבית הלבן הזה".

***

דווקא משום שקרואטהאמר היה כה ביקורתי כלפי אובמה, נחקקו אצלי במיוחד שניים מקטעי הפרשנות שלו. אלו היו שתי פעמים נדירות, ואולי היחידות, בהן החמיא קראוטהאמר לנשיא הדמוקרט מיום השבעתו לנשיאות סיומה של הקדנציה השנייה שלו.

הפעם הראשונה הייתה בסוף שנת 2010, במסגרת תוכניתו של המגיש הנערץ דאז והחשוד בהטרדות מיניות כיום: ביל אוריילי. אוריילי זה מכבר ראיין את אובמה. הראיון היה מפויס באופן יחסי, פועל יוצא של מפלתו של הנשיא בבחירות אמצע הקדנציה כמה חודשים קודם לכן. קראוטהאמר חבר אל אוריילי לאחר הראיון כדי לחלוק רשמים. 

התרשמותו של קראוטהאמר הייתה כי הטון המתון שהציג אובמה והכבוד שהביע לרשת פוקס ניוז מלמדים כי הוא פוליטיקאי מיומן. הוא זיהה בדברי הנשיא רמז לחזרה על מהלך פוליטי שביצע ביל קלינטון לאחר כישלון דומה ב-1994: תנועה אל עבר מרכז המפה הפוליטית בשאיפה להיתפס כמנהיג מאחד לקראת הבחירות לכהונה נוספת. 

קראוטהאמר (מימין) לצד אוריילי (משמאל)

הפרשנות תתברר בהמשך כלוקה בחסר. גם אם אובמה באמת התכוון לשאת ולתת עם הרפובליקנים, לאחר בחירות אמצע הקדנציה הוא גילה שמפלגתם נעשתה קנאית ואידיאולוגית. "מסיבת התה" זה עתה רשמה הישגים מרשימים וקרנן של דמויות מתונות כמו יריבו ב-2008 ג'ון מקיין הייתה בנסיגה מתמדת. אובמה הבין מהר מאוד שאין לו שותף לטנגו, ולא התפשר עם הרפובליקנים מעבר למה שהיה חייב במסגרת הדיונים על תקרת החוב.

הפעם השנייה הייתה במאי 2011. בן לאדן זה עתה חוסל ובשידורי פוקס ניוז האמביווילנטיות הייתה ניכרת. מחד, האויב מספר 1 של ארה"ב נמחק מהרשימה, ומאידך יריבם המר של הרפובליקנים מבית רשם הישג מהדהד. חלקם ניצלו את הבמה כדי להדגיש שהמודיעין ששימש למבצע החל להתגבש עוד בימי ממשל בוש. אחרים החלו לטעון כי המבצע רק הוכיח את כישלון ניסיונותיו של אובמה לרקום מערכת יחסים אינטימית עם פקיסטן.

לא קראוטהאמר. באולפן לצד ברט באייר, הוא קרן מאושר לאור תוצאות המבצע ולא הפסיק לדבר בשבח ההחלטות שהתקבלו במסגרתו: הסודיות בה יצא לפועל, השארת הפקיסטנים בערפל, פיזור אפרו של בן לאדן באוקיאנוס ועוד. כשנשאל קראוטהאמר מה משמעות המבצע מבחינתו של אובמה, הוא השיב: "הפופולריות שלו תעלה לתקופה מוגבלת, חודש או חודשיים, אבל מעתה תמיד תהיה לו תשובה לכל אלו שמבקרים אותו בנושאי חוץ".

הפעם דייק קראוטהאמר בהערכתו. למערכת הבחירות של 2012 התייצב אובמה עוד לפני הסכם הגרעין עם איראן ולפני שמימדי שפיכות הדמים בסוריה הגיעו לאלו המוכרים כיום. הכרזתו של סגן הנשיא ג'ו ביידן לפיה "בן לאדן מת וג'נרל מוטורס בחיים" הפכה לסלוגן הראשי. היריב הרפובליקן מיט רומני בחר להתמקד בנושאים כלכליים, ובעימות הנשיאותי שעסק בנושאי חוץ כמעט ולא הציג נקודות מחלוקת מהותיות עם ממשל אובמה.

ביקורתי ככל שהיה קראוטהאמר, הוא לא שנא את אובמה ולא שאף להשתמש בשנאת אובמה ככלי פוליטי. לו היה ניתן לקדם יעדים שמרניים באמצעות שיתוף פעולה עמו ועם הדמוקרטים, קראוטהאמר בהחלט היה פתוח לכך. כאשר יריביו משמאל קידמו מדיניות חוץ ניצית, הוא היה הראשון למחוא כפיים. גם בתוך המשחק הפוליטי, הייתה לקראוטהאמר יושרה אינטלקטואלית ואצילות נפש, אליה אחזור בהמשך.

***

ישנם שני פרטים מפתיעים בביוגרפיה של קראוטהאמר, אותם גיליתי רק לאחר שנים רבות של מעקב אחריו:

פרט מספר 1: קראוטהאמר היה פעם דמוקרט
קראוטהאמר (במרכז) לצד סגן הנשיא וולטר מונדייל (משמאל)

עובדה זו נגלתה לי ב-7 בנובמבר 2012, יום לאחר שאובמה זכה בקדנציה שנייה. הנסיבות: האזנה לפרשן הרדיו הקיצוני וחובב הקונספירציות מארק לוין, בעודו צורח לאוזני ופורק תסכולים על תבוסת הרפובליקנים. מיד לאחר ששפך קיטונות של רותחין על אובמה, עבר לוין למטרה הבאה שלו: פרשנים שמרנים מתונים ממנו. קראוטהאמר, באופן מפתיע, היה הראשון לטעום את חרצובות לשונו של לוין.

"למה שנקשיב למילה שיוצאת מפיו של צ'ארלס קראוטהאמר? מדובר באדם שפספס את המהפכה של רייגן, ובכלל היה עם וולטר מונדייל בשנות ה-80". לרגע חשבתי שעליי לנקות את אוזניי. וולטר מונדייל? סגן הנשיא של ג'ימי קארטר, והמועמד הליברלי ביותר לנשיאות מאז מלחמת העולם השנייה (בתחרות עם ג'ורג מק'גוורן)? מה לו ולסמל שמרני מובהק כמו קראוטהאמר?

אז זהו, שכן. מסתבר שקראוטהאמר היה לא פחות מכותב הנאומים של מונדייל בעודו סגן נשיא. יתרה מכך, אפילו ב-1984, כאשר רייגן רשם את הניצחון האלקטורלי הגדול בהיסטוריה מול מונדייל, הוא עשה זאת מבלי שזכה בקול של קראוטהאמר, שעדיין נטה אז חסד לבוס הקודם ולבית הפוליטי בו גדל.

קראוטהאמר מעיד כי למרות שהיה ליברל, הוא תמיד ראה עצמו "ביטחוניסט", והזדהה עם דמוקרטים שהפגינו קשיחות מול הגוש הסובייטי כמו ג'ון קנדי ולינדון ג'ונסון. בשנות ה-80, כאשר האגף הניצי במפלגה הדמוקרטית נחלש ורייגן נשא את נאום "אימפריית הרשע" ביחס לברה"מ, החל קראוטהאמר את מסעו הפוליטי משמאל לימין. רק עשור מאוחר יותר הוא יישר קו גם עם מדיניות הפנים של הרפובליקנים, ובכך הפך לשמרן בכל רמ"ח אבריו.

אגב, בניגוד ליבבותיו של לוין, קראוטהאמר כלל לא הציג קו תבוסתני לאחר בחירות 2012. בין היתר הוא טען כי "שמרנות לא הייתה שפת האם של רומני", וגרס כי שומה על הרפובליקנים לקדם להבא מועמד שמרן יותר. מה ש"זיכה" אותו בחמתו של לוין הייתה ככל הנראה דעתו לפיה על הרפובליקנים להתמתן בכל הנוגע למדיניות ההגירה. עמדה זו תביא לשליחתם של קראוטהאמר ושל רבים מעמיתיו לשיממון פוליטי אחרי שטראמפ ינצח ב-2016.

פרט מספר 2: קראוטהאמר היה נכה


נתון זה התחוור לי אפילו מאוחר יותר. באוקטובר 2013, לקראת יציאת ספרו Things That Matter, העניק קראוטהאמר ראיון מקיף על חייו לעמיתו ברט באייר. הייתה זו הפעם הראשונה בה ראיתי את קראוטהאמר מחוץ לפוזיציית הפאנליסט, ומיד התברר לי כי הוא מרותק לכסא גלגלים. 15 דקות בתוך הראיון, תיאר קראוטהאמר כיצד בשנת 1972 נחבט ראשו בקרקעית בריכת אוניברסיטת הארוורד, וחשף כי מאז הוא משותק מהמתניים ומטה.

באותו רגע הייתי בהלם על כך שפרט זה נעלם מתודעתי, אך המשך צפייה בראיון הבהירה לי שלא הייתי לבדי בעניין הזה. קראוטהאמר סיפר כי בשנת 2004 בעודו פוקד את הוועידה הרפובליקנית הלאומית, פגש אותו שון האניטי שראיין אותו פעמים רבות בתוכניתו ושאל אותו בתדהמה "What Happened"? אליבא דקראוטהאמר, מחצית מהאנשים שפגש בחייו מאז שהתפרסם היו מופתעים בדיוק כמוני לגלות את דבר נכותו. 

תמונתו האחרונה של קראוטהאמר על רגליו, בהמאס, 1972.

מרתקת לא פחות מבחינתי הייתה התגלית ששבועיים לאחר פציעתו, בעודו עדיין שכוב על מיטה ללא יכולת לזוז, המשיך קראוטהאמר את לימודי הרפואה בהארוורד. מרצים היו מקרינים לו שקופיות על תקרת החדר בו שהה, וצוות האוניברסיטה הניח ספרים על מתקן פלסטיק שקוף שהוצב מעליו ודפדף עבורו כל אימת שסיים לקרוא עמוד. כיוון שלא רצה להזעיק אותם בכל דקה וחצי, קרא קראוטהאמר שני ספרים במקביל בכל פעם.

במשך כל חיי הכרתי רק עוד אדם אחד שהדיסוננס בין מצבו הרפואי ובין גישתו לחיים היה כה גדול. היה זה חברי היקר עוז גרנר, בן כיתתי ביסודי. עוז אובחן בגיל צעיר במחלה סיסטיק פיברוזיס. לאורך כל חייו, התמודדו הוא ומשפחתו מידי יום עם השלכות המחלה, אבל הוא מעולם לא איפשר למחלתו להגדיר או להגביל אותו. רבים כלל לא ידעו, ומי שידעו שכחו במקרים רבים, משום שעוז היה כה חיוני, כריזמטי וקליל. הוא נפטר בשנת 2011 בהיותו בן 24 בלבד.  

עוז גרנר ז"ל, 1987-2011

בניגוד לעוז, קראוטהאמר זכה להגיע לגיל 68, אבל אני עדיין מזהה את את הדימיון בין שני האישים הנ"ל: באצילות ובתעצומות הנפש הדרושות כדי להעיף בוולה את הרחמים העצמיים שצצים עקב המכות האנושות שהגורל מזמן, ולהמשיך ולמצות את החיים באופן המיטבי והמשמעותי ביותר. מבחינתי זה דבר בלתי נתפס. במקרה של קראוטהאמר, הרי שגם לאחר שאובחן כחולה סרטן ב-2017 ונעדר מהופעותיו הטלוויזיוניות לצרכי טיפולים, הוא לא חשף את חומרת האבחנה שקיבל עד שבועיים בלבד לפני מותו.

***

איני יכול לדמיין את התפתחותי בתור בלוגר ופרשן לפוליטיקה אמריקאית בלי צ'ארלס קראוטהאמר. נקודת הפתיחה של כל פרשן היא היכולת להבין, לנתח ולהציג את העמדות המרכזיות של כל צד במפה הפוליטית. בכל הנוגע לצד השמרני, קראוטהאמר היה מקור בלתי נדלה לטיעונים מזוקקים ומעודכנים.

קראוטהאמר סלד מתיאוריות קונספירציה. התלהמות הייתה ממנו והלאה. ברי פלוגתו היו יריבים ולא אויבים. כמו כל אדם פוליטי, מדי פעם הוא היה נוח לכעוס ולעתים אפילו מריר אבל בשום פנים ואופן לא אכול שנאה. היה לו קלאס וחוש הומור משובח, עמם טיבל גם את הביקורת האכזרית ביותר שהייתה לו להציע. הוא חסר לי מאוד מאז שהחל להיעדר משידורי פוקס ניוז בשל מצבו הבריאותי, וכעת הוא יחסר לי עוד יותר.

יהי זכרו ברוך.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוצים עוד מכל הטוב הזה?

טוויטר@yiftachdayan

מוזמנות ומוזמנים לשתף את הפוסט!

פוסטים קודמים
"רקוויאם לכרסתן" - תאמינו או לא, אתם עוד תתגעגעו לכריס כריסטי
"נפרדנו כך?" - כל מה שרציתם לדעת על הדחת נשיא ולא העזתם לשאול
"העיקר הבריאות" - מה בכלל הסיפור של אובמה-קר, ומה טומן בחובו העתיד
"על פרשת דרכים" - אודות תוצאות הבחירות והשלכותיהן
"שוליים הקוסם" - כיצד נראית מועמדותה של קלינטון בראי הנשיאות של אובמה
"עימות חזיתי" - דברים שכדאי לקחת בחשבון לקראת האירוע הטלוויזיוני הגדול של השנה
"מפלצות בעם" - הבחירה ברע במיעוטו היא מורכבת מכפי שאולי נדמה
"חייב לתפוס את כולם" - מועמדים לנשיאות הם לפעמים האויבים הכי גדולים של עצמם
"היהודים באים" - הם מעטים ונאנחים, אבל מכריעים באופן סדרתי מערכות בחירות בארה"ב
"זה הסנאט, טמבל!" - עזבו את טראמפ וקלינטון, האקשן האמיתי הוא כרגע במרוצים לסנאט
"בלוז ללובשי חיג'אב" - אודות המוסלמים בפוליטיקה האמריקאית והשפעתם  על הבחירות
"חמוריקו כצל מבקיע" - כיצד צריכה קלינטון לנהוג בסנדרס לקראת סיום הפריימריז
"פילים בתהלוכה" - מה יעלה בגורלה של המפלגה הרפובליקנית
"הסגן של בר כוכבא" - בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ
"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד- תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות- מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד
"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ
"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי
"בחירתה של ניקי- האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי- מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון
"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה 

יום חמישי, 2 בנובמבר 2017

רקוויאם לכרסתן / תאמינו או לא, אתם עוד תתגעגעו לכריס כריסטי



באוגוסט 2009 התקיימה הלוויתו של דודו טופז. בין הנואמים היה יהונתן, בן זקוניו של טופז, שהיה אז בן 9 בלבד. אחד ממשפטיו של טופז הצעיר מהדהד עד היום בראשי: "אני לא מבין מדוע אבא שלי, שעשה כל כך הרבה דברים טובים, נשפט על דבר אחד רע שעשה".

היה משהו טהור ומזוקק במילים הללו. תמימותן נגעה בעיני באופן מושלם בשאלה פילוסופית מרתקת: איזה משקל יש לתת למעשיו הטובים של אדם בעת ששופטים אותו על מעשים רעים? אמנם ניכר שאת הדין צריך למצות, אבל מה לגבי המישור האישי והאנושי?

כשעוברים לפוליטיקה (ומתעלמים ממקרים של עבירות פליליות), שלוש אבחנות הקשורות לשאלה זו הופכות לאקוטיות:

1. "מעשה טוב" עבור קבוצה אחת הוא לעתים "מעשה רע" עבור קבוצה אחרת.
2.  יש חשיבות לתזמון המעשים הטובים והרעים של הפוליטיקאי.
3. המסה הקריטית: שקילה איכותית וכמותית של המעשים הטובים אל מול המעשים הרעים של הפוליטיקאי.

כשבוחנים את הפוליטיקה האמריקאית בעשור החולף, אין דמות ששאלה זו נעשית רלוונטית יותר לגביה 
מאשר מושל מדינת ניו ג'רזי כריס כריסטי.

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא
לעתים נדמה כאילו רק אתמול היה כריסטי אחד המושלים החשובים והמוכרים בארה"ב: כריזמטי ובטוח בעצמו, סמל לערעור הסטטוס קוו ומועמד מבטיח לנשיאות ב-2016. היום הוא צל של עצמו ושק החבטות של כל פחות או יותר כולם: ימנים, שמאלנים, טראמפ, ג'ארד קושנר, סטיב באנון, וכמובן תושבי ניו ג'רזי.

ב-7 לנובמבר תתקיימנה הבחירות לתפקיד מושל ניו ג'רזי. כריסטי אינו רשאי להתמודד, שכן החוק במדינה מגביל את כהונת המושל ל-2 קדנציות. מבחינתו מדובר ככל הנראה בהקלה. התמודדות נוספת הייתה לבטח הייתה מסתיימת במפלה, ואי התמודדות הייתה שקולה להודאה במצבו העגום.

ההתרסקות המפוארת של כריסטי כללה ירידה מ-77% תמיכה ב-2013 ל-15% בלבד ב-2017. מבדיקת האתר 538 עולה כי כריסטי הוא המושל ה-4 הכי לא פופולרי בהיסטוריה של מדידת אחוזי תמיכה במושלים, כאשר מקומות 1 ו-2 (בוב טאפט מאוהיו ורוד בלוגויוביץ' מאילינוי) הורשעו בפלילים.

אין ספק שלכריסטי יש מניות בהרס המוניטין שהוא עצמו בנה כתובע מדינתי נחוש ולאחר מכן כמושל. אבל הסקנדלים, הריצה הכושלת לנשיאות וההשפלות שספג מטראמפ, כל אלה עלולים להשכיח שכריסטי הוא לא בהכרח סמל לכל מה שרע בפוליטיקה האמריקאית. אולי אפילו ההפך.

לוח וגיר, פשרה עם מחיר

בקמפיין הראשון של כריסטי למושלות ב-2009, אויביו המובהקים ביותר היו איגודי המורים בניו ג'רזי. כריסטי ראה בהם גופים ארכאיים שאינם מייצגים את האינטרסים האמיתיים של המורים, והוא זעם על התרומות שהעניקו ליריבו הדמוקרט. מנגד, חשדו האיגודים בכריסטי בשל קרבתו לבתי הספר הפרטיים, שכן הסיוע המדינתי שהוענק להם הגיע במקרים רבים מקופת מימון המוסדות הציבוריים.

על כן, רבים היו מופתעים כאשר בנובמבר 2012 חתם כריסטי עם איגוד מורי ניוארק (העיר הגדולה במדינה) על הסכם למתן תוספת שכר של עד $12,500 בשנה למורים שיוגדרו "אפקטיביים במיוחד", בכפוף למדדי ביצוע. מנגד כלל אותו הסכם קביעה לפיה מורים אשר יימצאו בהמשך כ"לא אפקטיביים" יהיו בסכנת אבדן הקביעות שלהם.

ההסכם לא היה מובן מאליו כלל. איגודי המורים התנגדו באופן מסורתי למדידת ביצועים, גם בתמורה לתוספות שכר, וסירבו להעמיד את הקביעות בסימן שאלה. מרכיב מרכזי בפשרה, שהבדיל אותה מניסיונות כושלים להסכם דומה בכל רחבי ארה"ב, היה שילוב המורים עצמם בהליך ההערכה במסגרת הפאנל שמונה למדוד את הביצועים. הסכמתו של כריסטי לצעד זה היא שסללה את הדרך לחתימת ההסכם.

כדי להבין את גודל ההישג, צריך לקחת בחשבון את האווירה הלאומית. באותה תקופה, הפער בין דמוקרטים ורפובליקנים בשאלת גודל הממשלה תפח למימדים בלתי מוכרים. בקרב הרפובליקנים, תנועת "מסיבת התה" צברה דומיננטיות וכפתה על הממסד המפלגתי הימנעות מכל מהלך שהביא לגידול במימון הממשלתי של תוכניות פדראליות.

כריסטי אמנם התחיל את התוכנית עם מימון של 100 מיליון דולר שהעניק מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג, אך ידע שעל המדינה יהיה להמשיך ולדאוג למימון כשכספי התרומה יתדלדלו. לדידו של כריסטי, ייעול מערכת החינוך תוך הגדלת המימון הממשלתי היה שווה לא רק את הכסף אלא גם את הביקורת שספג מבית.

דעת מיעוט


כשנבחר לתפקיד המושל ב-2009, זכה כריסטי רק ב-9% מקולות האפרו-אמריקאים. בכל ארה"ב חשו המיעוטים כי המפלגה הרפובליקנית מתרחקת מהם, והחשדנות בכריסטי עלתה בקנה אחד עם תחושה זו. כריסטי סירב להיכנע לדינמיקה, והקפיד לעבוד בשיתוף פעולה צמוד עם מנהיגי קהילות אפרו-אמריקאים במדינתו, מתוך ניסיון לזכות באמונם.

מקרה בוחן בהקשר זה הוא פועלו של כריסטי בעיר אורנג', שאוכלוסייתה מונה כ-30,000 תושבים. בעיר זו מהווים האפרו-אמריקאים למעלה מ-70% מהתושבים. ביחד עם ראש העיר הדמוקרט דווין וורן, קידם כריסטי פרויקטים לרווחת הקהילה כמו שיקום הספריות העירוניות, שיפוץ תחנת הרכבת ומימון תוכניות הזנה לילדים בחודשי הקיץ.

הרגישות כלפי הקהילה האפרו-אמריקאית קיבלה ביטוי גם במישור הסימבולי. כאשר נפטרה הזמרת האיקונית ויטני יוסטון, שנולדה וגדלה בניו ג'רזי, הורה כריסטי להוריד את דגלי המדינה לחצי התורן. "יוסטון היא חלק ברור מהמרקם התרבותי של המדינה", נימק כריסטי בהחלטתו, והוסיף כי "הישגיה (של יוסטון) בימי חיה הם מקור לגאווה אדירה למדינתנו".

מהלך זה לא היה חף מביקורת. היו שסברו כי לא היה ראוי לחרוג מהפרוטוקול, לפיו יש להנמיך את הדגל רק בעת פטירת חיילים, מגישי עזרה ראשונה ונבחרי ציבור. אחרים טענו שהיה עדיף להימנע מהמהלך לאור נסיבות מותה של יוסטון, שנבעו לפחות חלקית משימוש בסמים. בתגובה, עמד כריסטי על כך שנסיבות המוות אינן פוסלות את עשייתה של יוסטון בימי חייה.

בבחירות לקדנציה נוספת ב-2013 זכה כריסטי ב-21% מקולות האפרו-אמריקאים, האחוז הגבוה ביותר בו זכה מועמד רפובליקן למושלות בניו ג'רזי מזה למעלה שני עשורים. גם בקרב ההיספנים שיפר כריסטי את ביצועיו, מ-32% ב-2009 ל-51% ב-2013, על רקע חקיקה שקידם להנגשת הסיוע הממשלתי לשוהים בלתי מתועדים בתחום ההשכלה הגבוהה.

מתינות דרך ארץ

ברוב הנושאים המפלגים את השמאל והימין בארה"ב כריסטי מסתמן כמתון.
בתחום הגנת הסביבה, הכיר כריסטי בתופעת שינויי האקלים ובגורמים לה. ב-2011, אמר כריסטי כי "אם 90% מהמדענים בעולם שחקרו את הנושא אומרים ששינוי האקלים היא תופעה אמיתית וכי לאנושות יש חלק בכך, הגיע הזמן שנקשיב למומחים". יחד עם זאת, הוא גם ביטל את השתתפות ניו ג'רזי באמנת האקלים האזורית RGGI, בה היו שותפות 9 מדינות נוספות בארה"ב.

בתחום זכויות הלהט"בים, כריסטי אמנם התנגד לליגליזציה של נישואים חד מיניים במדינתו, אך הוא כיבד את החלטת ביהמ"ש העליון להכרה בנישואים אלו ב-2015. בנוסף, ב-2013 הוא חתם על חוק האוסר על טיפולים שתכליתם המרת ילדים הומוסקסואליים לסטרייטים. בכך הפכה ניו ג'רזי למדינה השנייה בכל ארה"ב שמחוקקת חוק שכזה. כריסטי אף הגן על החוק בהצלחה בערכאות משפטיות.

על אף התנגדותו לרפורמת הבריאות של אובמה, ביוני 2013 החליט כריסטי ליישמה במלואה בניו ג'רזי. משמעות היישום הייתה קבלת תקציבים מהממשל הפדרלי, הרחבת הגישה של עניי המדינה לבריאות ממלכתית (MEDICAID) והורדת מחירי הפרמיות בשוק הפרטי. הצטרפות כריסטי ומושלים רפובליקנים נוספים תרמה בדיעבד לכך שכל ניסיונות טראמפ לבטל את הרפורמה עלו בתוהו. להסבר מסודר על הרפורמה ועל משמעות היישום שלה במדינות, מומלץלקרוא פוסט זה שלי, "העיקר הבריאות".

היפוך מזלות


כריסטי לא היה חף מהחלטות מפוקפקות במקרה הטוב, אבל יש מימד טראגי בעובדה שזרעי קריסתו ניטעו דווקא לאחר שהתנהל ללא דופי מול מבחן אימתני – סופת ההוריקן "סנדי".

ההוריקן הכה בניו ג'רזי בסוף אוקטובר 2012. במהלכו תיזז כריסטי בין אזורי האסון השונים, ניצח על מלאכת התיאום בין גורמי הסיוע הפדרליים והמדינתיים וניחם את נפגעי הסופה. בראיונות שהעניק לכלי התקשורת, ניכרו עליו הדאגה והיעדר שעות השינה. תושבי ניו ג'רזי הוקירו את כריסטי על תפקודו ואחוזי התמיכה בו נסקו למספרים דמיוניים.

היבט שזכה לתשומת לב תקשורתית בזמן הסופה היה שיתוף הפעולה בין כריסטי והנשיא אובמה, שכעבור שבוע זכה בקדנציה נוספת בבית הלבן. לאחר ביקור אובמה בניו ג'רזי, הרעיף כריסטי שבחים על התנהלות הנשיא, כאשר הוא מדגיש את הסרת החסמים הבירוקטיים לסיוע פדרלי ואת העמידה בקשר ישיר עמו. כאשר נשאל על אפשרות שיתלווה גם לביקור המועמד הרפובליקן מיט רומני, הגיב כריסטי בתקיפות והותיר את מנחי פוקס ניוז המומים.


הרפובליקנים לא ישכחו את "תצוגת התכלית" של כריסטי. מבחינתם אם היה לרומני אפילו סיכוי קטן להדביק את הפער מאובמה עד ה-6 לנובמבר, כריסטי דרס אותו ואחר כך גם עשה עליו רוורס. כעת חיה מהאירוע ימצא עצמו כריסטי בין הפטיש לסדן על רקע סקנדלים מתוקשרים. הממסד המפלגתי ינטור את טינתו ולא יתייצב להגן על כריסטי בחירוף נפש.

מן הפח אל הזוהמה

ומכאן והלאה יספוג כריסטי קיתונות של ביקורת על החלטות תמוהות ובעייתיות.

זה התחיל עם "פרשיית ברידג'גייט". בספטמבר 2013 נסגרו ל-5 ימים 2 מתוך 3 נתיבים בגשר היחיד בין הערים פורט לי שבניו ג'רזי וניו יורק. רשות הנמלים של הערים טענה שהצעד נועד לצורך מחקר תחבורתי. מאוחר יותר התברר שהיה זה מהלך יזום של מקורבי כריסטי, שביקשו לנקום בראש העיר של פורט לי על תמיכתו ביריבת כריסטי בבחירות למושלות.

הסגירה שיבשה לחלוטין את אורחות החיים בפורט לי וסיכנה חיי אדם. כריסטי הכחיש את מעורבותו. הוא אף יזם דו"ח ביקורת פנימי, בראשו עמד מקורב של ידידו רודי ג'וליאני, ש"זיכה" את כריסטי. יחד עם זאת, גם ההגנה וגם התביעה במשפט של מקורבי כריסטי טענו שהוא ידע אודות התוכנית והמניעים לה כבר מהיום השלישי לסגירה ולא נקף אצבע כדי להביא לסיומה. חלק מהמקורבים נשפטו לעונשי מאסר בפועל.

נכון לכתיבת שורות אלו עדיין מתגלגל הליך משפטי נגד כריסטי עצמו.

לאחר מכן הגיעה פשרה שערורייתית עם ענקית הנפט אקסון מובייל. משנת 2004 גלגלה ניו ג'רזי תביעה בשווי 8.9 מיליארד דולר נגד החברה בגין זיהום חמור שגרמה ב-2 אתרי זיקוק במדינה. ב-2015 התפשר כריסטי עם החברה על 225 מיליון דולר, פחות מ-3% משווי התביעה. יצוין כי קודמו בתפקיד ניסה להתפשר על כ-550 מיליון, אבל ב-2009 התקבלה פסיקה ששיפרה משמעותית את עמדת המדינה, ולכולם היה ברור שהשאלה שנותרה היא לא האם יינתן פיצוי אלא מה יהיה גובהו.

לעסקה היה ריח חריף של קשרי הון ושלטון. אקסון תרמה כ-280,000 דולר לשני הקמפיינים של כריסטי למושלות, והוסיפה כ-2 מיליון דולר לאגודת המושלים הרפובליקנים מאז החל כריסטי לעמוד בראשה. כריסטי מחה על ההאשמות והתפאר בכך שמדובר בפשרה הגבוהה ביותר שקיבלה ניו ג'רזי מאז ומעולם ובהתחייבות אקסון לטהר את האתר תוך כיסוי העלויות בסכומים נוספים. אלא שהסכום שהקצתה אקסון לניקוי היה 125 מיליון דולר בלבד, 5% מאומדן הנזקים שהוגש בתביעה. 

השמן והים

לפריימריז הרפובליקניים של 2016 התייצב כריסטי כשהוא מוכה וחבול. בניסיון להתנער מתדמית "הסחבק של אובמה", הקפיד כריסטי לשגר העלבות ססגוניות כלפי הנשיא בכל הזדמנות בעימותים. זה אמנם סיפק לו מחיאות כפיים, אבל לא תרם לו כהוא זה בסקרים. לאחר שלא הצליח לרשום הישג בפריימריז בניו האמפשייר פרש כריסטי מהמירוץ, ובצעד אופורטוניסטי הצהיר על תמיכתו בטראמפ.

השידוך הפיק עבור כריסטי בעיקר השפלות. הוא נאלץ לעמוד מאחורי טראמפ לאורך נאום ארוך, ואז נשלח על ידו "לעלות למטוס ולחזור הביתה" בשיחה שנשמעה במיקרופון. לאחר הניצחון, כריסטי לא זכה בתפקיד משמעותי בממשל. בראיון שהעניק סטיב באנון, טען היועץ המתפטר שאי התייצבות כריסטי לימינו של טראמפ לאחר פרסום "הקלטת הלוהטת" היוותה שיקול משמעותי בהחלטה.


בשלב זה כל שנותר לכריסטי היה להוריד פרופיל ולהשלים בשקט את שארית כהונתו כמושל. גם במשימה זו הוא כשל. ביולי האחרון, לאחר שלא הצליח להגיע להסכמה עם המחוקקים הדמוקרטים על תקציב ל-2018, השבית כריסטי את ממשל ניו ג'רזי. הייתה זו השביתה השנייה בהיסטוריית המדינה, ובמסגרת השיבושים שהיא יצרה נסגרו הפארקים הלאומיים, לרבות שני חופי ים.


התזמון היה גרוע במיוחד – סופ"ש ה-4 ביולי, בו האמריקאים פוקדים בהמוניהם את חופי הים. מה רבה הייתה הפתעתם לגלות שבעוד הם אינם רשאים לרחוץ בחופי הים הלאומיים, כריסטי ומשפחתו קפצו אליהם לביקור אקסקלוסיבי שתועד במצלמת רחף. כשהתייצב כריסטי למסיבת עיתונאים באותו יום, הוא נשאל האם "תפס צבע" והשיב שלא. בסיום מסיבת העיתונאים התפרסמה התמונה, ואז לשכתו הוציאה הודיעה לפיה "המושל אכן לא תפס צבע, כיוון שחבש כובע בייסבול"

אחרית דבר
כיצד אם כן, יהיה נכון לשפוט את כריסטי עם ירידתו מעל הבמה הציבורית, לפחות לעתיד הנראה לעין?

מקטרגיו אינם דלים בתחמושת. פרשיית "ברידג'גייט" הפכה את כריסטי לסמל של בריונות פוליטית. העסקה שלו עם אקסון נראית כמו נטישה ברורה של האינטרס הציבורי. סגירת החופים יצרה דימוי של משרת ציבור שמאס בתפקידו ושאיבד כל עניין במראית העין ובסולידריות.

אלא שממעוף הציפור מתקבלת תמונה שונה. כריסטי קידם פשרות בעידן בו הפילוג בין ימין ושמאל היה חסר תקדים. הוא היה קול של היגיון ופרגמטיות בנושאים בהם מפלגתו הייתה אחוזת תזזית. הוא היה מסור גם למגזרים שאינם תמיד בראש מעייני הרפובליקנים ומעל הכל, לפחות בחלקים משמעותיים מכהונתו, הוא עבד קשה לטובת הציבור והביא תוצאות מרשימות.

בראי הקריטריונים בראש פוסט זה, כריסטי לא הצטיין בתזמון ופועלו החיובי בעיני ציבור מדינתו והדמוקרטים נתפס כאיוולת בעיני רפובליקנים רבים. באשר לשאלה האם מעשיו הטובים או הרעים תופסים משקל נכבד יותר, כנראה שלא ניתן בשלב הזה לתת תשובה חד משמעית.

בדבר אחד אני בטוח: אם כריסטי ייזכר רק כמושל הרביעי הכי לא פופולרי בהיסטוריה, זה שעמד מאחורי טראמפ וסגר את נתיבי הגשר ואת חופי הים, זה לא יעשה עמו צדק. הוא שיחק תפקיד חשוב בפוליטיקה הארצית והלאומית ולו הייתה בידי הבחירה, ייתכן שגם היום הייתי לוקח גם מדובשו וגם מעוקצו.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוצים עוד מכל הטוב הזה?

טוויטר: @yiftachdayan

מוזמנות ומוזמנים לשתף את הפוסט!

פוסטים קודמים
"נפרדנו כך?" - כל מה שרציתם לדעת על הדחת נשיא ולא העזתם לשאול
"העיקר הבריאות" - מה בכלל הסיפור של אובמה-קר, ומה טומן בחובו העתיד
"על פרשת דרכים" - אודות תוצאות הבחירות והשלכותיהן
"שוליים הקוסם" - כיצד נראית מועמדותה של קלינטון בראי הנשיאות של אובמה
"עימות חזיתי" - דברים שכדאי לקחת בחשבון לקראת האירוע הטלוויזיוני הגדול של השנה
"מפלצות בעם" - הבחירה ברע במיעוטו היא מורכבת מכפי שאולי נדמה
"חייב לתפוס את כולם" - מועמדים לנשיאות הם לפעמים האויבים הכי גדולים של עצמם
"היהודים באים" - הם מעטים ונאנחים, אבל מכריעים באופן סדרתי מערכות בחירות בארה"ב
"זה הסנאט, טמבל!" - עזבו את טראמפ וקלינטון, האקשן האמיתי הוא כרגע במרוצים לסנאט
"בלוז ללובשי חיג'אב" - אודות המוסלמים בפוליטיקה האמריקאית והשפעתם  על הבחירות
"חמוריקו כצל מבקיע" - כיצד צריכה קלינטון לנהוג בסנדרס לקראת סיום הפריימריז
"פילים בתהלוכה" - מה יעלה בגורלה של המפלגה הרפובליקנית
"הסגן של בר כוכבא" - בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ
"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד- תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות- מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד
"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ
"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי
"בחירתה של ניקי- האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי- מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון
"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה