על פילים וחמורים | פוליטיקה אמריקאית

המנוח ואני (מרחוק) / הפוליטיקה האמריקאית לא תהיה אותו הדבר בלי צ'ארלס קראוטהאמר

בסוף השבוע שחלף נפטר ממחלת הסרטן הפרשן והאינטלקטואל השמרן ד"ר צ'ארלס קראוטהאמר.

קראוטהאמר הוא דמות חשובה עבור כל מי שהתעניין בעשורים האחרונים בפוליטיקה האמריקאית. מקריאת טוריו ומצפייה בראיונות עימו התגבשו חלקים משמעותיים מתפיסתי ומהבנתי אודות האופן בו מתנהלת המערכת הפוליטית בארה"ב. לאור מותו, רציתי לספר כיצד חוויתי באופן אישי את קראוטהאמר ואת פועלו.

***

ההיכרות שלי עם קראוטהאמר החלה אי שם בראשית ימי ממשל אובמה. הוא התארח באופן קבוע בתוכנית Special Report בהנחייתם של בריט הום ולאחר מכן בראט באייר. מדובר בתוכנית הפרשנות המרכזית והחשובה ביותר ברשת פוקס ניוז אשר שודרה לפני מהדורת החדשות המרכזית. משלב מאוד מוקדם של צפייתי בהופעותיו התבררו לי כמה דברים אודות משנתו של קראוטהאמר.

ראשית, קראוטהאמר לא הגיע מהאו"ם. הוא היה שמרן פרגמטי, כלומר שמרן שרצה שרעיונות שמרניים ייצאו מן הכוח אל הפועל. אשר על כן, הוא זיהה את עצמו ללא סייג עם המפלגה הרפובליקנית, עם ראשיה ועם מוסדותיה. האידיאולוגיה וההגות השמרנית היו שם תמיד, אך לרוב על תקן של כלי עבודה. קראוטהאמר האמין במפלגה הרפובליקנית והיה מושקע בה. הצלחותיה היו הצלחותיו ומפלותיה - מפלותיו. 

שנית, קרואטהאמר היה אדם עם מטרה: לימוד קטגוריה על אובמה והדמוקרטים. במובן הזה הוא גרסה אמריקאית הפוכה למה שמהווה אמנון אברמוביץ' לבנימין נתניהו. כשצפית בפרשנותו, לא חיכית במתח כדי לדעת מהי דעתו ביחס למדיניות שנוקט הממשל – היא כמעט תמיד הייתה ביקורתית. לעתים ביקורתו התמקדה בהיבטים אסטרטגיים וכמעט פילוסופיים של מדיניות החוץ, החברה והכלכלה. יחד עם זאת, לעתים היא הייתה על סף הקטנונית.

באחת מההתכתשויותיו עם ממשל אובמה, טען קראוטהאמר שהנ"ל מדרדר את היחסים המיוחדים של ארה"ב עם בריטניה, בכך שבחר להשיב לשגרירות הבריטית פסל של וינסטון צ'רצ'יל שהוצב בחדר הסגלגל. לאחר הכחשות גורפות מצד יועציו של הנשיא, קיבל קראוטהאמר התנצלות רשמית מהממשל. חדוות הניצחון? הצחקתם אותו. "אני היישות היחידה בכל העולם, להוציא מדינות סוררות, שקיבלה התנצלות רשמית מהבית הלבן הזה".

***

דווקא משום שקרואטהאמר היה כה ביקורתי כלפי אובמה, נחקקו אצלי במיוחד שניים מקטעי הפרשנות שלו. אלו היו שתי פעמים נדירות, ואולי היחידות, בהן החמיא קראוטהאמר לנשיא הדמוקרט מיום השבעתו לנשיאות סיומה של הקדנציה השנייה שלו.

הפעם הראשונה הייתה בסוף שנת 2010, במסגרת תוכניתו של המגיש הנערץ דאז והחשוד בהטרדות מיניות כיום: ביל אוריילי. אוריילי זה מכבר ראיין את אובמה. הראיון היה מפויס באופן יחסי, פועל יוצא של מפלתו של הנשיא בבחירות אמצע הקדנציה כמה חודשים קודם לכן. קראוטהאמר חבר אל אוריילי לאחר הראיון כדי לחלוק רשמים. 

התרשמותו של קראוטהאמר הייתה כי הטון המתון שהציג אובמה והכבוד שהביע לרשת פוקס ניוז מלמדים כי הוא פוליטיקאי מיומן. הוא זיהה בדברי הנשיא רמז לחזרה על מהלך פוליטי שביצע ביל קלינטון לאחר כישלון דומה ב-1994: תנועה אל עבר מרכז המפה הפוליטית בשאיפה להיתפס כמנהיג מאחד לקראת הבחירות לכהונה נוספת. 

קראוטהאמר (מימין) לצד אוריילי (משמאל)

הפרשנות תתברר בהמשך כלוקה בחסר. גם אם אובמה באמת התכוון לשאת ולתת עם הרפובליקנים, לאחר בחירות אמצע הקדנציה הוא גילה שמפלגתם נעשתה קנאית ואידיאולוגית. "מסיבת התה" זה עתה רשמה הישגים מרשימים וקרנן של דמויות מתונות כמו יריבו ב-2008 ג'ון מקיין הייתה בנסיגה מתמדת. אובמה הבין מהר מאוד שאין לו שותף לטנגו, ולא התפשר עם הרפובליקנים מעבר למה שהיה חייב במסגרת הדיונים על תקרת החוב.

הפעם השנייה הייתה במאי 2011. בן לאדן זה עתה חוסל ובשידורי פוקס ניוז האמביווילנטיות הייתה ניכרת. מחד, האויב מספר 1 של ארה"ב נמחק מהרשימה, ומאידך יריבם המר של הרפובליקנים מבית רשם הישג מהדהד. חלקם ניצלו את הבמה כדי להדגיש שהמודיעין ששימש למבצע החל להתגבש עוד בימי ממשל בוש. אחרים החלו לטעון כי המבצע רק הוכיח את כישלון ניסיונותיו של אובמה לרקום מערכת יחסים אינטימית עם פקיסטן.

לא קראוטהאמר. באולפן לצד ברט באייר, הוא קרן מאושר לאור תוצאות המבצע ולא הפסיק לדבר בשבח ההחלטות שהתקבלו במסגרתו: הסודיות בה יצא לפועל, השארת הפקיסטנים בערפל, פיזור אפרו של בן לאדן באוקיאנוס ועוד. כשנשאל קראוטהאמר מה משמעות המבצע מבחינתו של אובמה, הוא השיב: "הפופולריות שלו תעלה לתקופה מוגבלת, חודש או חודשיים, אבל מעתה תמיד תהיה לו תשובה לכל אלו שמבקרים אותו בנושאי חוץ".

הפעם דייק קראוטהאמר בהערכתו. למערכת הבחירות של 2012 התייצב אובמה עוד לפני הסכם הגרעין עם איראן ולפני שמימדי שפיכות הדמים בסוריה הגיעו לאלו המוכרים כיום. הכרזתו של סגן הנשיא ג'ו ביידן לפיה "בן לאדן מת וג'נרל מוטורס בחיים" הפכה לסלוגן הראשי. היריב הרפובליקן מיט רומני בחר להתמקד בנושאים כלכליים, ובעימות הנשיאותי שעסק בנושאי חוץ כמעט ולא הציג נקודות מחלוקת מהותיות עם ממשל אובמה.

ביקורתי ככל שהיה קראוטהאמר, הוא לא שנא את אובמה ולא שאף להשתמש בשנאת אובמה ככלי פוליטי. לו היה ניתן לקדם יעדים שמרניים באמצעות שיתוף פעולה עמו ועם הדמוקרטים, קראוטהאמר בהחלט היה פתוח לכך. כאשר יריביו משמאל קידמו מדיניות חוץ ניצית, הוא היה הראשון למחוא כפיים. גם בתוך המשחק הפוליטי, הייתה לקראוטהאמר יושרה אינטלקטואלית ואצילות נפש, אליה אחזור בהמשך.

***

ישנם שני פרטים מפתיעים בביוגרפיה של קראוטהאמר, אותם גיליתי רק לאחר שנים רבות של מעקב אחריו:

פרט מספר 1: קראוטהאמר היה פעם דמוקרט

קראוטהאמר (במרכז) לצד סגן הנשיא וולטר מונדייל (משמאל)

עובדה זו נגלתה לי ב-7 בנובמבר 2012, יום לאחר שאובמה זכה בקדנציה שנייה. הנסיבות: האזנה לפרשן הרדיו הקיצוני וחובב הקונספירציות מארק לוין, בעודו צורח לאוזני ופורק תסכולים על תבוסת הרפובליקנים. מיד לאחר ששפך קיטונות של רותחין על אובמה, עבר לוין למטרה הבאה שלו: פרשנים שמרנים מתונים ממנו. קראוטהאמר, באופן מפתיע, היה הראשון לטעום את חרצובות לשונו של לוין.

"למה שנקשיב למילה שיוצאת מפיו של צ'ארלס קראוטהאמר? מדובר באדם שפספס את המהפכה של רייגן, ובכלל היה עם וולטר מונדייל בשנות ה-80". לרגע חשבתי שעליי לנקות את אוזניי. וולטר מונדייל? סגן הנשיא של ג'ימי קארטר, והמועמד הליברלי ביותר לנשיאות מאז מלחמת העולם השנייה (בתחרות עם ג'ורג מק'גוורן)? מה לו ולסמל שמרני מובהק כמו קראוטהאמר?

אז זהו, שכן. מסתבר שקראוטהאמר היה לא פחות מכותב הנאומים של מונדייל בעודו סגן נשיא. יתרה מכך, אפילו ב-1984, כאשר רייגן רשם את הניצחון האלקטורלי הגדול בהיסטוריה מול מונדייל, הוא עשה זאת מבלי שזכה בקול של קראוטהאמר, שעדיין נטה אז חסד לבוס הקודם ולבית הפוליטי בו גדל.

קראוטהאמר מעיד כי למרות שהיה ליברל, הוא תמיד ראה עצמו "ביטחוניסט", והזדהה עם דמוקרטים שהפגינו קשיחות מול הגוש הסובייטי כמו ג'ון קנדי ולינדון ג'ונסון. בשנות ה-80, כאשר האגף הניצי במפלגה הדמוקרטית נחלש ורייגן נשא את נאום "אימפריית הרשע" ביחס לברה"מ, החל קראוטהאמר את מסעו הפוליטי משמאל לימין. רק עשור מאוחר יותר הוא יישר קו גם עם מדיניות הפנים של הרפובליקנים, ובכך הפך לשמרן בכל רמ"ח אבריו.

אגב, בניגוד ליבבותיו של לוין, קראוטהאמר כלל לא הציג קו תבוסתני לאחר בחירות 2012. בין היתר הוא טען כי "שמרנות לא הייתה שפת האם של רומני", וגרס כי שומה על הרפובליקנים לקדם להבא מועמד שמרן יותר. מה ש"זיכה" אותו בחמתו של לוין הייתה ככל הנראה דעתו לפיה על הרפובליקנים להתמתן בכל הנוגע למדיניות ההגירה. עמדה זו תביא לשליחתם של קראוטהאמר ושל רבים מעמיתיו לשיממון פוליטי אחרי שטראמפ ינצח ב-2016.

פרט מספר 2: קראוטהאמר היה נכה

נתון זה התחוור לי אפילו מאוחר יותר. באוקטובר 2013, לקראת יציאת ספרו Things That Matter, העניק קראוטהאמר ראיון מקיף על חייו לעמיתו ברט באייר. הייתה זו הפעם הראשונה בה ראיתי את קראוטהאמר מחוץ לפוזיציית הפאנליסט, ומיד התברר לי כי הוא מרותק לכסא גלגלים. 15 דקות בתוך הראיון, תיאר קראוטהאמר כיצד בשנת 1972 נחבט ראשו בקרקעית בריכת אוניברסיטת הארוורד, וחשף כי מאז הוא משותק מהמתניים ומטה.

באותו רגע הייתי בהלם על כך שפרט זה נעלם מתודעתי, אך המשך צפייה בראיון הבהירה לי שלא הייתי לבדי בעניין הזה. קראוטהאמר סיפר כי בשנת 2004 בעודו פוקד את הוועידה הרפובליקנית הלאומית, פגש אותו שון האניטי שראיין אותו פעמים רבות בתוכניתו ושאל אותו בתדהמה "What Happened"? אליבא דקראוטהאמר, מחצית מהאנשים שפגש בחייו מאז שהתפרסם היו מופתעים בדיוק כמוני לגלות את דבר נכותו. 

תמונתו האחרונה של קראוטהאמר על רגליו, בהמאס, 1972.

מרתקת לא פחות מבחינתי הייתה התגלית ששבועיים לאחר פציעתו, בעודו עדיין שכוב על מיטה ללא יכולת לזוז, המשיך קראוטהאמר את לימודי הרפואה בהארוורד. מרצים היו מקרינים לו שקופיות על תקרת החדר בו שהה, וצוות האוניברסיטה הניח ספרים על מתקן פלסטיק שקוף שהוצב מעליו ודפדף עבורו כל אימת שסיים לקרוא עמוד. כיוון שלא רצה להזעיק אותם בכל דקה וחצי, קרא קראוטהאמר שני ספרים במקביל בכל פעם.

במשך כל חיי הכרתי רק עוד אדם אחד שהדיסוננס בין מצבו הרפואי ובין גישתו לחיים היה כה גדול. היה זה חברי היקר עוז גרנר, בן כיתתי ביסודי. עוז אובחן בגיל צעיר במחלה סיסטיק פיברוזיס. לאורך כל חייו, התמודדו הוא ומשפחתו מידי יום עם השלכות המחלה, אבל הוא מעולם לא איפשר למחלתו להגדיר או להגביל אותו. רבים כלל לא ידעו, ומי שידעו שכחו במקרים רבים, משום שעוז היה כה חיוני, כריזמטי וקליל. הוא נפטר בשנת 2011 בהיותו בן 24 בלבד.  

עוז גרנר ז"ל, 1987-2011

בניגוד לעוז, קראוטהאמר זכה להגיע לגיל 68, אבל אני עדיין מזהה את את הדימיון בין שני האישים הנ"ל: באצילות ובתעצומות הנפש הדרושות כדי להעיף בוולה את הרחמים העצמיים שצצים עקב המכות האנושות שהגורל מזמן, ולהמשיך ולמצות את החיים באופן המיטבי והמשמעותי ביותר. מבחינתי זה דבר בלתי נתפס. במקרה של קראוטהאמר, הרי שגם לאחר שאובחן כחולה סרטן ב-2017 ונעדר מהופעותיו הטלוויזיוניות לצרכי טיפולים, הוא לא חשף את חומרת האבחנה שקיבל עד שבועיים בלבד לפני מותו.

***

איני יכול לדמיין את התפתחותי בתור בלוגר ופרשן לפוליטיקה אמריקאית בלי צ'ארלס קראוטהאמר. נקודת הפתיחה של כל פרשן היא היכולת להבין, לנתח ולהציג את העמדות המרכזיות של כל צד במפה הפוליטית. בכל הנוגע לצד השמרני, קראוטהאמר היה מקור בלתי נדלה לטיעונים מזוקקים ומעודכנים.

קראוטהאמר סלד מתיאוריות קונספירציה. התלהמות הייתה ממנו והלאה. ברי פלוגתו היו יריבים ולא אויבים. כמו כל אדם פוליטי, מדי פעם הוא היה נוח לכעוס ולעתים אפילו מריר אבל בשום פנים ואופן לא אכול שנאה. היה לו קלאס וחוש הומור משובח, עמם טיבל גם את הביקורת האכזרית ביותר שהייתה לו להציע. הוא חסר לי מאוד מאז שהחל להיעדר משידורי פוקס ניוז בשל מצבו הבריאותי, וכעת הוא יחסר לי עוד יותר.

יהי זכרו ברוך.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוצים עוד מכל הטוב הזה?

פייסבוק: https://www.facebook.com/yiftach.dayan/

טוויטר: @yiftachdayan

מוזמנות ומוזמנים לשתף את הפוסט!

פוסטים קודמים
"רקוויאם לכרסתן" - תאמינו או לא, אתם עוד תתגעגעו לכריס כריסטי
"נפרדנו כך?" - כל מה שרציתם לדעת על הדחת נשיא ולא העזתם לשאול
"העיקר הבריאות" - מה בכלל הסיפור של אובמה-קר, ומה טומן בחובו העתיד
"על פרשת דרכים" - אודות תוצאות הבחירות והשלכותיהן
"שוליים הקוסם" - כיצד נראית מועמדותה של קלינטון בראי הנשיאות של אובמה
"עימות חזיתי" - דברים שכדאי לקחת בחשבון לקראת האירוע הטלוויזיוני הגדול של השנה
"מפלצות בעם" - הבחירה ברע במיעוטו היא מורכבת מכפי שאולי נדמה
"חייב לתפוס את כולם" - מועמדים לנשיאות הם לפעמים האויבים הכי גדולים של עצמם
"היהודים באים" - הם מעטים ונאנחים, אבל מכריעים באופן סדרתי מערכות בחירות בארה"ב
"זה הסנאט, טמבל!" - עזבו את טראמפ וקלינטון, האקשן האמיתי הוא כרגע במרוצים לסנאט
"בלוז ללובשי חיג'אב" - אודות המוסלמים בפוליטיקה האמריקאית והשפעתם  על הבחירות

"חמוריקו כצל מבקיע" - כיצד צריכה קלינטון לנהוג בסנדרס לקראת סיום הפריימריז

"פילים בתהלוכה" - מה יעלה בגורלה של המפלגה הרפובליקנית

"הסגן של בר כוכבא" - בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ

"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד" - תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות" - מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד

"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ

"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי

"בחירתה של ניקי" - האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה

"היום שאחרי הילארי" - מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית

"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות

"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני

"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון

"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה