על פילים וחמורים | פוליטיקה אמריקאית

ארבעת הלא כל כך מופלאים / על ניו האמפשייר ומועמדי "הממסד" הרפובליקני

הפריימריז באיווה כבר ממש מעבר לפינה. בזמן שכל העולם ואחותו לוטש את עיניו לעבר מדינת עין הנץ (בעיקר לאור העובדה שטראמפ החליט להבריז מהעימות האחרון), אנחנו נלך צעד אחד קדימה ונתכונן לפריימריז הרפובליקניים בניו האמפשייר אשר ייערכו שמונה ימים מאוחר יותר.

לכאורה הפריימריז הללו כבר גמורים. טראמפ מוביל בלא פחות מ-20 אחוזים על קרוז על פי הסקר המשוקלל של אתר RealClearPolitics (אתר נהדר ומומלץ בחום) וכפי שטראמפ טען השבוע, כנראה שגם ירי בעוברי אורח בשדרה החמישית בניו יורק לא יפריע לו לנצח במדינה. אז הקרב על הצמרת אבוד, אבל בתחתית העסק בוער. מרקו רוביו, ג'ון קייסיק, כריס כריסטי וג'ב בוש, ארבעה מועמדים בפריימריז הרפובליקניים, עומדים להתחרות לא בטראמפ ולא בקרוז אלא אך ורק אחד בשני.

למה?

שאלה מצוינת, להלן התשובה. אנשי המפתח במפלגה הרפובליקנית, אותם אנשים שהביאו לכם שתי קדנציות של ג'ורג' W. בוש ואת המועמדויות הכושלות של ג'ון מקיין ב-2008 ומיט רומני ב-2012, ניצבים בפני שוקת שבורה. לאחר כמעט 30 שנים שהם מצליחים להביא לבחירתו של המועמד החביב עליהם לראשות המפלגה הרפובליקנית, לציבור המצביעים נשבר מהם. כך יצא שהפייבוריטים בשלב זה, על פי כל הסקרים, הם מיליונר מניו יורק שלא זקוק לסיוע הכספי שלהם (טראמפ) והפוליטיקאי השנוא עליהם יותר מכל, אשר חובט בהם השכם וערב (קרוז). יתר המועמדים נחשבים למזוהים עם "הממסד" (באנגלית: Establishment), כינוי גנאי אשר מתייחס לאותם אנשי מפתח ולעוזריהם. אנחנו נשתמש מעתה בביטוי הזה כדי לתארם. פרט לטראמפ ולקרוז, המועמד הרציני היחיד אשר אינו נחשב לאיש של הממסד הוא מנתח המוח לשעבר בן קרסון. לאחר התחלה מזהירה, כיום מועמדותו מתמוססת באוויר בעיקר בגלל שהוא כריזמתי כמו ספת עמינח.

שעון החול של אנשי הממסד הולך ואוזל לאור התמיכה הגוברת בקרוז ובטראמפ. עליהם לבחור את אחד מארבעת המועמדים המזוהים עמם ולשים עליו את כל הכסף. ניו האמפשייר היא נייר הלקמוס. מי מבין אותם ארבעת הלא כל כך מופלאים אשר יזכה לאחוזים הגבוהים ביותר במדינה, יזכה לתמיכת הממסד אפילו אם יסיים רק במקום השלישי. האחרים צפויים לקבל כתף קרה ורמז עבה שמצופה מהם לנטוש את המרוץ באופן מידי, "לטובת המפלגה" כמובן.

למה כל זה קורה דווקא בניו האמפשייר ולא באיווה?

בפוסט לפני שבועיים ("בים בם תירס חם"), דיברנו על כך שהבוחרים הרפובליקניים באיווה הם שמרנים בנושאים של דת ומדינה אך בעלי נטיות ליברליות בכל הנוגע לכלכלה. בגדול, הבוחרים בניו האמפשייר הם ההיפך המושלם של עמיתיהם באיווה. כפי שאמרה לי ידידתי קריסטן ממדינת ניו האמפשייר בקיץ האחרון: "האנשים בניו האמפשייר הם ימניים בכלכלה, אבל הם לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות". זה אומר, בין היתר, שפוליטיקאים שקובעים למי מותר להתחתן ולמי לא או מה אישה יכולה או לא יכולה לעשות כאשר היא בהריון, אינם צפויים לזכות להצלחה יוצאת דופן.

הממסד הרפובליקני הקצין בשנים האחרונות את עמדותיו בכל הנוגע למיסים ולמעורבות הממשל בכלכלה האמריקאית. הראיות לכך הן המאבק העיקש ברפורמת הבריאות של אובמה והסירוב להעלאות מיסים על השכבות החזקות. יחד עם זאת, ניתן לרשום התמתנות יחסית של הממסד בנושאים חברתיים. הדיון על הפלות בארה"ב אולי ממחיש זאת יותר מכל. בשנת 2012 ובליבה של מערכת בחירות צמודה, שני מועמדים רפובליקניים לסנאט (ריצ'ארד מורדוק באינדיאנה וטוד אקין במיזורי) יצאו בפומבי באמירות קשות וקיצוניות בכל הנוגע לסוגיית ההפלות. בתגובה, הממסד הרפובליקני התנער מהם ושניהם הפסידו למועמדים הדמוקרטיים בבחירות.

לכאורה ישנה סינרגיה בין הבוחרים בניו האמפשייר לממסד הרפובליקני. את התיאוריה הזו ניתן גם לגבות במספרים. כיום הסקר המשוקלל עבור ניו האמפשייר מעמיד את טראמפ על 32.3% תמיכה. ארבעת מועמדי הממסד נמצאים הרבה מתחתיו, אבל אם באופן היפותטי שלושה מהם היו פורשים ומעבירים את מלוא תמיכתם למועמד הרביעי, אותו מועמד היה מגיע ל-38% תמיכה ומנצח את טראמפ. לעומת זאת, באיווה גם איחוד האחוזים של ארבעת מועמדי הממסד לא היה מביא לניצחון. זוהי עדות נוספת לכך שניו האמפשייר היא שטח ידידותי יותר לממסד הרפובליקני.

אז בואו נבדוק מהו מצבם של כל אחד מארבעת מועמדי הממסד הרפובליקני, על פי סדר הופעתם בתמונה למעלה משמאל לימין.

מרקו רוביו

סנאטור צעיר מפלורידה, בן להורים מהגרים מקובה. רוביו נבחר לסנאט ב-2010, שנת הבחירות אשר סימנה את הופעתם של אנשי מסיבת התה בזירה הפוליטית. בזמנו הוא נישא על גבה של הקבוצה השמרנית והיה לגיבור הניצחון שלה בבחירות ההן. מאז, הדיבור על היותו מועמד אפשרי לסגנות הנשיא או לנשיאות הלך והתגבר.

הבעיה היא שהאמירות הללו כנראה עלו לרוביו לראש. כצעד מקדים להתמודדות לנשיאות ועל מנת להתקרב לפלג הממסדי של המפלגה הרפובליקנית, הוא נעמד לצידה במספר נושאים מרכזיים. העיקרי שבהם הוא נושא ההגירה. כאשר אובמה החליט לקדם רפורמת הגירה משמעותית, רוביו הביע נכונות להתפשר עמו ואף תמך במתן חנינה למהגרים בלתי חוקיים שלא ביצעו פשעים כלשהם. בצעד חסר תקדים, הוא הצטרף ל"חבורת השמונה" (Gang of Eight), חבורת סנאטורים דמוקרטים ורפובליקנים שחיברה את הצעת הרפורמה, ובכך קשר את גורלו בגורל המהלך. צעד זה הוכח ככישלון צורב. מחד רפורמת ההגירה קרסה ומאידך רוביו איבד את התמיכה של מרבית אנשי מסיבת התה. היום הוא מכה על חטא וטוען שעתה הוא מתנגד לחנינת מהגרים בלתי חוקיים, אבל זה בעיקר גורם לו להיראות כ"כפכף" (Flip-Flopper), אחד שהופך את דעותיו לפי כיוון הרוח.

לכאורה רוביו היה אמור לרשת את תמיכת הממסד אחרי קריסתו של ג'ב בוש. הוא צעיר, נאה, רהוט בכל נושא ובעל פוטנציאל להגדיל משמעותית את התמיכה של המפלגה בקרב היספאניים. הוא אפילו חובב מושבע של הראפר 2-PAC (השם יקום דמו) ויכול למשוך קהל בוחרים צעירים. הבעיה היא שאף אחד באמת נלהב לגביו. מסיבת התה תזכור לו לעד את עריקתו בנושא ההגירה ושאר הבוחרים נרתעים מהדעות הניציות שלו בכל הנוגע למדיניות חוץ. אותן דעות מזכירות להם יותר מכל את תקופת נשיאותו של בוש הבן וגם הם כבר מעוניינים לשים את אותן שנים מאחוריהם.

ג'ון קייסיק

מושל מדינת אוהיו ופוליטיקאי ותיק שכיהן קדנציות רבות בקונגרס. בעימות הרפובליקני הראשון קייסיק נשאל לגבי דעתו על החלטת ביהמ"ש העליון בארה"ב להתיר נישואים חד-מיניים. הוא השיב שהוא מכבד את החלטת ביהמ"ש ואף הצהיר כי לאחרונה נכח בחתונה של חבר שלו עם גבר אחר. ההצהרה זיכתה אותו בתשואות הגדולות ביותר באותו עימות. האם קייסיק הפך בן לילה למועמד משמעותי בפריימריז הרפובליקניים? האם המפלגה הרפובליקנית הפכה את עורה בכל הנוגע לנישואים חד מיניים? התשובות הן לא ולא. העימות נערך בקליבלנד אשר נמצאת באוהיו, אותה מדינה שקייסיק משמש כמושל שלה, וזה פחות או יותר מסכם את הסיפור. בכל זאת, לאותו רגע יש חשיבות רבה מאוד לקראת הבחירות בניו האמפשייר.

קייסיק עשה את מרבית הונו הפוליטי כפוליטיקאי שנלחם באיגודי עובדים ועם הטיקט הזה הוא קיווה להתמודד לבחירות לנשיאות. השיא מבחינתו היה החתימה על חוק אשר מגביל את אפשרותם של עובדי הסקטור הציבורי באוהיו להתאגד לצורך חתימה על הסכמים קיבוציים. לשם השוואה, חוק זה עבור הבוחרים הרפובליקניים היה אמור להיות משהו כמו רפורמת הסלולר של כחלון עבור רבים מאזרחי ישראל. אלא שתושבי אוהיו התרעמו על החוק והחליטו לצאת כנגד הפגיעה בזכויותיהם של המורים, השוטרים והכבאים במדינה. מדינת אוהיו מאפשרת הכרעה על חוקים באמצעות משאל עם כאשר מוגשת עצומה המכילה לפחות 230,000 חתימות. למעלה מ-1,300,000 חתימות נאספו ובמשאל עצמו 62% מתושבי המדינה הצביעו נגד החוק ושלחו אותו לפח לגריסה.

קייסיק אמנם נבחר מחדש בקושי כמושל ב-2014, אבל את תדמית הרפורמטור השמרן הוא איבד לנצח. הכיצד יטען בפני המצביעים הרפובליקנים שהוא יהיה זה שיושיע אותם מהמגזר הציבורי כשהוא עצמו הפסיד בקרב חייו נגד אותו מגזר? כאן אנחנו חוזרים לאותו רגע בעימות הרפובליקני. קייסיק נטש את התדמית הישנה ואימץ חדשה: "המבוגר האחראי", הרפובליקן האנושי שמעוניין לקרב את מפלגתו למאה ה-21 ולמרבית הציבור האמריקאי. האם זה יעבוד? ימים יגידו, אבל הכיוון נראה לא רע. כיום הוא שלישי בסקרים בניו האמפשייר אחרי טראמפ וקרוז ובעצם מוביל בקרב בין מועמדי הממסד.

כריס כריסטי

מושל מדינת ניו ג'רזי, האיש והכרס. הרבה לפני רוביו ובוש, כריסטי היה אמור להיות התקווה הגדולה של המפלגה הרפובליקנית לקראת בחירות 2016. הוא הצליח להיבחר כרפובליקן במדינה "כחולה" (ע"ע דמוקרטית) מובהקת, לקדם רפורמות רבות, להיבחר לקדנציה שנייה כמושל ברוב אדיר ואפילו לזכות באחוז ניכר מקולות האפרו-אמריקאים. את הכל הוא עשה תוך כדי הפגנה בכריזמתיות רבה וסגנון ייחודי שמשלב סמכות ועממיות (שזה אומר לנבל את הפה מדי פעם). הרפובליקנים אפילו היו מוכנים לסלוח לו על עצם העובדה שהוא מאמין בהתחממות גלובאלית, עמדה שעבור מרבית הפוליטיקאים הרפובליקנים הייתה בגדר כרטיס אדום.

אבל אז התחילו הצרות של כריסטי. ראשית היה המשבר סביב סופת ההוריקן "סנדי" אשר פקדה את ארה"ב באוקטובר 2012, חודש בלבד לפני הבחירות. כריסטי הבין את גודל הסכנה עבור תושביו וביקש סיוע פדרלי מידי. אובמה, בצעד שהיה אמנם נשיאותי אבל בעיקר גאוני מבחינה פוליטית, עשה כל שביכולתו על מנת לסייע לכריסטי. המושל קיבל את פניו של הנשיא כשזה הגיע לביקור בזק במדינה, הצטלם מחובק עמו והודה בראיון לרשת CNN כי הסיוע שקיבל ממנו לצורך התמודדות עם נזקי הסופה היה "הכי טוב שיכול היה להיות". כאשר נשאל אם הוא לא חושש שהאמירות הללו יפגעו במעמדו במפלגה הרפובליקנית, הוא השיב שזה לא מעניין אותו וכי חייהם של תושבי מדינתו הם בראש מעייניו. אין להקל ראש בחשיבות אירוע זה לתוצאות הבחירות. הוא אולי לא הכריע את הכף, אבל לבטח סייע לאובמה בהגדלת הפער מרומני ובבחירתו מחדש ברוב מוחץ.

מאורעות הוריקן "סנדי" הכתימו את מעמדו של כריסטי במפלגה אך הגדילו את הפופולריות שלו במדינת ניו ג'רזי. אלא ששנה לאחר מכן, בספטמבר 2013, התפוצצה "פרשיית הגשר" (Bridgegate). רשתות התקשורת חשפו כי מקורבים שכריסטי מינה לרשות הנמלים הורו על סגירת שניים מתוך שלושת נתיבי הנסיעה בגשר ג'ורג' וושינגטון, הגשר היחיד שמחבר את העיר פורט לי שבניו ג'רזי לעיר ניו יורק. המניע שלהם, כך נחשף, היה נקמה בראש העיר של פורט לי על אי-תמיכתו בכריסטי בבחירות לקדנציה נוספת כמושל. הסגירה, אשר נמשכה למשך ארבעה ימים, שיבשה לחלוטין את התנהלות העיר כולה ואף סיכנה חיי אדם. לכאורה כריסטי לא ידע (הוא לא ידע!) והתנער לחלוטין מהקרבה לאישים אותם מינה בעצמו (אותם אישים מצפים כיום לגזר דין של בית משפט). אף שמעולם לא הוכח כי כריסטי ידע על כוונות אנשיו או היה מעורב בהן, הפופולריות שלו כמושל התרסקה ונותרה ברמות נמוכות מאז ועד ימינו אנו.

לפריימריז הרפובליקניים כריסטי התייצב כצל של עצמו, מוכה וחבול. בעיני רבים, עצם העובדה שהוא עדיין מועמד היא נס. הממסד כמעט מחק אותו לגמרי, אבל החולשה של בוש ורוביו מותירה לו פתח. מספרים נאים בניו האמפשייר יוכלו לסייע לו לעשות את אחד הקאמבקים המרשימים בתולדות הפוליטיקה האמריקאית.

ג'ב בוש

ג'ון אליס בוש הוא מושל מדינת פלורידה לשעבר. הבן של והאח של. כהונתו בפלורידה נחשבת למוצלחת, שכן כלכלת המדינה נסקה בתקופתו. בוש הגיע למערכת הבחירות הנוכחית במעמד דומה לזה שמיט רומני היה בו בבחירות לפני 4 שנים: הפייבוריט של הממסד אשר צפוי להזיע מעט במאבק מול שאר המועמדים אך להיבחר בסופו של דבר. בדומה לרומני, גם בוש היווה מעין "מועמד פשרה". כזה שהממסד היה מוכן לסלוח לו על מדיניות ליברלית שקידם לאור העובדה שהוא בסה"כ מאוד שמרן בנושאים כלכליים. במקרה של בוש, "החטאים" המרכזיים היו הקידום של מדיניות "הגרעין המשותף" (Common Core) אשר שאפה ליצור סטנדרטיים אחידים לחינוך בכל כיתה בארה"ב והתמיכה ברפורמת הגירה. מעבר לרקורד המוצלח כמושל, רבים בממסד ראו במועמדותו הזדמנות לכבוש מחדש קהלים היספאניים לאור העובדה שהוא מדבר ספרדית שוטפת למדי ונשוי לאישה מקסיקנית אשר התאזרחה בארה"ב.

אז איך פייבוריט עם 30 אחוזים במירוץ הרפובליקני מתדרדר ל-5 אחוזים ולאחד שבקושי סופרים? חלק מהפרשנים מייחסים את ההיחלשות להיעדר הכריזמה שלו ולכך שבדומה לאחיו ולאביו, הופעה מול קהל הוא לא בדיוק כוס התה שלו. אחרים מסמנים את האמביוולנטיות שלו ביחס לממשל של אחיו, בעיקר סביב נושא המלחמה בעיראק. בוש מסרב להתנער לחלוטין מהמלחמה בעוד שמרבית הבוחרים השמרנים כבר מוקיעים אותה בפה מלא.

דבר אחד בטוח: בוש הוא הנפגע העיקרי של תופעת דונלד טראמפ. בעימותים, בראיונות ובכל הזדמנות שניתנה לו, טראמפ קטל את בוש על מגוון נושאים שרובם כלל אינם קשורים למדיניות. כך למשל, הוא הדביק לו את הכינוי "חסר אנרגיה", טען שהוא מדבר יותר מדי ספרדית ובאחד מרגעיו הפחות אלגנטיים, צייץ בטוויטר שבוש אוהב מהגרים מקסיקנים בלתי חוקיים בגלל אשתו. בוש מצידו ניסה לתקוף בחזרה. הוא כינה את טראמפ Jerk והטיח בפניו בכל עימות שהוא לא יכול "להעליב את דרכו לבית הלבן". הבעיה היא שאת טראמפ אי אפשר לנצח במשחק הזה, והעובדה שבוש הוא המועמד הכי פחות רהוט (למעט בן קארסון) הייתה בעוכריו גם כן. לצד ההתנגשות האישית ביניהם, בוש נכשל במניעת הנהירה של המצביעים לעבר טראמפ ובכך הוכיח לממסד הרפובליקני שהוא משענת קנה רצוץ ושכדאי להם לנסות למצוא מישהו אחר אשר יעצור את הסחף.

אז איך זה שבוש עדיין במשחק? ראשית, הוא הצליח לגייס הרבה מאוד כסף, בעיקר בתקופה שבה עדיין הוביל, וזה מאפשר לו לתחזק קמפיין מתפקד למרות הירידה בסקרים. שנית, משפחתו היא עדיין אצולה רפובליקנית וזה משחק תפקיד חשוב. רבים מתומכיו מעוניינים להעביר את תמיכתם לרוביו למשל, אבל חוששים מנקמנות מצד משפחת בוש ומקורביה. בכל מקרה ברור שניו האמפשייר היא הצומת של בוש. גם הכסף והקשרים לא יבלמו את כוחה של המציאות בשטח. אחוז חד ספרתי בבחירות במידה יאפשר כבר להגיד בפה מלא: Gracias Señor.


הפריימריז באיווה הם רק עוד יומיים, אז אלו מכם/מכן שלא קראו עדיין את "בים בם תירס חם"  על הצד הרפובליקני או את "Yes She Can?" על הקשיים של הילארי מול ברני סנדרס במדינה, מוזמנים בחום.

פוסטים חדשים

"בחירתה של ניקי" - מיהי האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה

"היום שאחרי הילארי" - מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית

"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות

פוסטים קודמים

"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון

"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה