על פילים וחמורים | פוליטיקה אמריקאית

הסקסופון בכה מאוד / תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה

לעתים קרובות, מפות מספרות סיפורים מעניינים במיוחד. את הפוסט הזה אפתח בשתי מפות אשר לדעתי טומנות בחובן את סיפור הפריימריז במפלגה הדמוקרטית היטב:

המפה לשנת 2008 מציגה את תוצאות הפריימריז הדמוקרטיים באותה שנה. המדינות אשר הצביעו להילארי מסומנות בצהוב בעוד שהמדינות אשר הצביעו לאובמה הינן סגולות. המפה לשנת 2016 מציגה את תוצאות הפריימריז בסבב הנוכחי. הילארי נותרה צהובה, בעוד שהמדינות של סנדרס מסומנות בירוק. המדינות האפורות טרם הצביעו.

אז מה נשתנה הלילה הזה מהלילה של 2008?

ישנם מספר הבדלים מעניינים, אבל המשמעותי שבהם הוא ללא ספק דרום מזרח ארה"ב, המכונה בפי האמריקאים "הדרום העמוק" (The Deep South). שבע מדינות באזור זה הצביעו לאובמה ב-2008, אך עברו להילארי בשנת 2016. מדובר במדינות שהאלקטורט הדמוקרטי בהן מורכב כמעט לחלוטין מאפרו-אמריקאים. מה שהמפה לא מספרת, זה עד כמה סוחפים היו הניצחונות של הילארי באותן מדינות. אחוזי התמיכה שהיא רשמה בהן מזכירים את אלו בהם זוכים מנהיגים במדינות השכנות לישראל בעת בחירות. לעומתה, סנדרס רשם במדינות הדרום העמוק ממוצע תמיכה מביך של 15% בלבד.

הישגיה של הילארי בדרום העמוק מתיישבים היטב עם הנרטיב שכולנו מכירים: האפרו-אמריקאים נמצאים בכיס של הקלינטונים. אלא שנרטיב הזה מתחיל להשתבש כאשר עולים למדינות הצפון, בהן התמיכה לה זוכה סנדרס בקרב אפרו-אמריקאים משתפרת פלאים. במישיגן, סנדרס ניצח תוך שהוא גורף 30% מקולות השחורים. באוהיו ובאילינוי, הוא זכה ב-28% אחוזים מאותן קולות. בוויסקונסין, לראשונה, נראה כי סנדרס ניצח את הילארי (!) בקרב על לבבות השחורים.

מה מסביר את ההבדלים באחוזי התמיכה של האפרו-אמריקאים במדינות הדרום לעומת הצפון?

חלק מזה כנראה קשור לעובדה שביל קלינטון, בעלה ושותפה הפוליטי של הילארי, מגיע מהדרום ושימש כמושל מדינת ארקנסו. הסבר מעמיק יותר יצביע על הבדלים סוציולוגיים בין הקהילות האפרו-אמריקאיות בשני האזורים. הבדלים אלו היו ניכרים כבר בשנות ה-60, כאשר השחורים נאבקו להשגת שיוויון זכויות אזרחיות. באותה תקופה, קהילות הדרום נהו אחר מרטין לותר קינג, אשר הטיף למאבק לא אלים, בעוד שבצפון דווקא התלהבו יותר ממלקולם X, אשר דיבר על היפרדות מהלבנים ולא פסל שימוש באלימות. הבדלים אלה יכולים באופן תיאורטי להתיישב עם התמיכה הדרומית בהילארי המתונה, לעומת הנטייה היחסית בצפון אל סנדרס הרדיקל.

אלא שלאותם ההבדלים מתבקש הסבר מעמיק יותר, והוא עוסק במהלכים אותם נקט ביל קלינטון בתקופת נשיאותו, מהלכים שעימם מזוהה גם הילארי, ובהשפעותיהם של אותם מהלכים על הקהילה האפרו-אמריקאית במדינות הצפון.

ביל קלינטון והתעויוט

רבים מבני הדור שלי זוכרים בוודאי במעומעם את שנות נשיאותו של ביל קלינטון, ועל פי רוב לחיוב. המנהיג הכריזמטי בעל הקול הרך, זה שאמר "שלום חבר" בהלוויה של יצחק רבין, זה שבתקופתו הכלכלה האמריקאית הייתה איתנה. "פרשיית מוניקה לווינסקי", גם היא בודאי זכורה להם היטב, אך בדיעבד הסתבר שפרשייה זו לא הטילה בקלינטון דופי משמעותי. חלק סלחו לו עליה, אחרים ראו בה סמל לאנושיותו, והיו גם רבים שכלל לא הבינו מה לעזאזל רצו ממנו.

כעת, שבע וחצי שנים לתוך כהונתו של ברק אובמה, מוארת תקופתו של קלינטון בעיני רבים באור שונה לחלוטין. לפתע מתברר כי בנושאים רבים מאוד, קלינטון היה "בצד הלא נכון של ההיסטוריה", בעיקר אם שואלים קבוצות ספציפיות בחברה האמריקאית.

אחת מאותן קבוצות היא הקהילה הלהט"בית בארה"ב. שנות כהונתו של אובמה היו לא פחות מהיסטוריות עבור קבוצה זו. כנשיא ניצל אובמה את סמכויותיו בכדי לבטל את המדיניות המכונה "אל תשאל, אל תספר" (Don't Ask, Don't Tell), אשר חייבה חיילים הומוסקסואלים להישאר בארון כל עוד הם מעוניינים להישאר בצבא. כמו כן, בתקופתו ביהמ"ש העליון הפך את הנישואים החד-מיניים בארה"ב לחוקיים, לא הרבה אחרי שאובמה עצמו הכריז שהוא תומך באותו צעד בדיוק. לאחר חגיגת הניצחונות הללו, הסתכלה הקהילה הלהט"בית לאחור ונזכרה שביל קלינטון הוא זה שיזם את "אל תשאל, אל תספר", וכי הוא היה הנשיא שחתם על חוק אשר מנע מזוגות חד-מיניים נשואים לקבל את ההטבות פדרליות המוענקות לזוגות דו-מיניים נשואים. אותו חוק בוטל במסגרת אותה הפסיקה של העליון האמריקאי, לטובת נישואים חד-מיניים.

קבוצה נוספת, ורלוונטית במיוחד לעניין זה, היא הקהילה האפרו-אמריקאית המתגוררת בערים הגדולות בצפון ארה"ב.

"הנשיא השחור הראשון"

מאז שפרץ לתודעה בפוליטיקה האמריקאית, היה ביל קלינטון נערץ בראש ובראשונה על ידי הקהילה האפרו-אמריקאית. בשנותיו כמושל, הוא מינה יותר אפרו-אמריקאים למשרות רשמיות ומקצועיות מכל קודמיו. מגמה זו נמשכה כאשר נבחר לנשיאות, כאשר הוא מינה לא פחות מ-4 שרים שחורים בקבינט שלו. במהלך שמונה שנות כהונתו עלתה ההכנסה החציונית של האפרו-אמריקאים ב-25% (יותר מכל תת-קבוצה אחרת בארה"ב), והאבטלה שלהם ירדה באופן ניכר.

מעבר למינויים ולנתונים, קלינטון הצליח ליצור קשר אותנטי עם השחורים. רבים בקהילה זו מצביעים על התחושה שהוא פשוט מרגיש בנוח בחברתם. הסטנדאפיסט השחור דייב שאפל תיאר את האפיל של קלינטון כך: "יש משהו כובש באופן הבלתי מהוסס שבו הוא מנשק תינוקות שחורים". בהופעה מפורסמת בתוכנית של ארסניו הול (תכנית אשר הייתה נצפית במיוחד על ידי אפרו-אמריקאים), קלינטון ניגן על סקסופון והלהיב את הקהל.

את הביטוי "הנשיא השחור הראשון" לתיאורו של קלינטון תבעה טוני מוריסון, הסופרת האפרו-אמריקאית זוכת פרס הפוליצר. במקור, מוריסון לא השתמשה בביטוי על מנת לתאר את תמיכת השחורים בקלינטון, אלא על מנת להקביל את היחס הרעוע של התקשורת כלפיו במסגרת "פרשיית מוניקה לווינסקי" לזה שהמשטרה בארה"ב מעניקה לשחורים. יחד עם זאת, ביטוי זה השתרש בהמשך גם במובן הרחב יותר, המתייחס לפופולריות של קלינטון בקרב השחורים, והפך להיות חלק בלתי נפרד מהתדמית שלו.

למרות האמור לעיל, כשבוחנים כיום מקרוב כיצד השפיעה המדיניות שהתווה קלינטון כנשיא על האפרו-אמריקאים, מגלים כאמור זווית שונה לגמרי.

פשע שחור, פשע לבן

בשנת 1994 קידם הנשיא קלינטון חוק אשר זכה לכינוי "חוק הפשע" (The Crime Bill). מהלך זה הגיע בעקבות עלייה דרמטית בפשע האלים בארה"ב, אשר בדרך כלל היה מקושר לסחר ולשימוש בסמים. דגשיו העיקריים של החוק היו הגברת הנוכחות המשטרתית ברחובות והחמרת הענישה כלפי עבריינים. בין היתר קבע חוק זה מדיניות של "פעם שלישית גלידה" (Three strikes, you're out), לפיה עבריינות חוזרת, גם אם אינה חמורה במיוחד, תיענה במאסר. בנוסף, הוכללו בלשון החוק גם עונשי מינימום של שנות מאסר על פשעים רבים וביטול האפשרות להשתחרר בערבות בחלק מהמקרים.

עד כאן לכאורה מדובר בחוק הגיוני, אולי אפילו מתבקש. כמרים ונבחרי ציבור שחורים היו אלו שביקשו את הסיוע הפדרלי מלכתחילה, נוכח הסבל האנושי שהפשע גבה ממשפחותיהם ומקהילתם. אבל החוק הזה יושם באופן אשר הפלה לרעה ובאופן בוטה את האפרו-אמריקאים. כדי להבין את העניין הזה, יש לחזור לרגע עוד שמונה שנים לאחור.

בשנת 1986 העביר ממשל רייגן את "חוק ה-1 ל-100". החוק קרא לבתי המשפט להתייחס אל עבירות הקשורות לסם הקראק באופן המחמיר פי 100 מאשר אל עבירות הקשורות לקוקאין בתצורתו האבקתית, וזאת כתוצאה מהנחה שהראשון משמעותית מסוכן יותר מהשני. לחוק זה היו משמעויות מרחיקות לכת בהקשר להיבט הגזע בארה"ב. הקראק, הזול יחסית, היה מזוהה על פי רוב עם הקהילה האפרו-אמריקאית, בעוד שהקוקאין האבקתי נחשב ליוקרתי יותר, ונצרך בדרך כלל על ידי בני קהילות לבנות.

בשנת 1994, כאשר קלינטון קידם את "חוק הפשע", רבים כבר העריכו ש"חוק ה-1 ל-100" של רייגן הוא עיוות מיותר. ועדת בדיקה עצמאית שהוקמה במסגרת "חוק הפשע" קבעה כי אין כמעט הבדל מבחינה כימית בין שני סוגי הסמים, וכי החוק לא עושה דבר מלבד להביא לכליאה עודפת של שחורים. קלינטון אמנם הביע תמיכה בממצאי הוועדה, אך בשנת 1995 הוא חתם על חוק שיזמו הרפובליקנים לשימור "חוק ה-1 ל-100". קלינטון יכול היה להטיל וטו על החוק, אך ככל הנראה חשש שייתפס כ"רכרוכי מול הפשע" בבחירות הקרובות (של שנת 1996).

השילוב של הענישה המחמירה עם ההטיה כנגד אפרו-אמריקאים הביאה לפגיעה קשה באוכלוסיית השחורים שהתגוררו במרכזי הערים. בתי הכלא "התפוצצו" מרוב עומס, ובשנת 2001 הפכה ארה"ב למדינה המתועשת בעלת שיעורי הכליאה הגבוהים בעולם. בין 80% ל-90% מאלה שנכלאו על רקע עבירות סמים היו אפרו-אמריקאים, חרף העובדה שמבחינה סטטיסטית לא הייתה לשחורים נטייה מובהקת יותר מאשר ללבנים לשימוש או לסחר בסמים. אמנם לא כל האפרו-אמריקאים שהיו מעורבים בעבירות סמים נכלאו, אך כמעט כולם סבלו ממנו באופן חריף. כך למשל, החוק מנע מכל אלו שהורשעו בעבירות סמים סיוע פדרלי בהלוואות לצרכי השכלה גבוהה וגישה לדיור בר השגה.

ומה לגבי הפשע עצמו? אז ככה: אחוזי הפשיעה אכן ירדו במהלך כהונתו של קלינטון מחד, אבל כלל המחקרים בנושא מראים כי "חוק הפשע", על כלל נגזרותיו, לא הביא בשום אופן לירידה זו מאידך (על פי אותם מחקרים, נותרה הסיבה האמיתית לירידה זו נסתרת מן העין). לפני שאתם מצקצקים, קחו בחשבון שקלינטון עצמו הכיר במהימנותם של אותם המחקרים, והביע חרטה על ההיבטים בחוק אשר הפלו את האפרו-אמריקאים לרעה.

זהירות! "טורפי על" לפניך

אם כן אולי ביל קלינטון אינו ידיד כה נאמן לקהילה האפרו-אמריקאית כפי שהוא מנסה להציג את עצמו, אבל מה לגבי הילארי? האם זה לגיטימי לשפוט אותה רק על רקע המדיניות של בעלה?

ראשית, גם להילארי יש שלדים בארון בכל הנוגע להיסטוריה שלה עם שחורים. בשנות ה-60, כאשר המאבק לזכויות האזרח של השחורים היה בעיצומו, הילארי אמנם הייתה פעילה במיוחד, רק מעברו השני של המתרס. היא הודתה שבשנים אלו היא הייתה תומכת נלהבת של בארי גולדוואטר, מועמד קיצוני מטעם הרפובליקנים לנשיאות בשנת 1964, אשר התנגד לחוק זכויות האזרח ולסיום הסגרגציה בין הגזעים. לשם השוואה, ברני סנדרס דווקא היה מעורב מאוד במאבק לזכויות האזרח, וקיים אפילו סרטון המתעד את מעצרו במהלך הפגנה בנושא.

מעבר להיסטוריה הרחוקה, להילארי יש גם רקורד בעייתי במיוחד מתקופת הכהונה של בעלה בהקשר של "חוק הפשע". בנאום שנשאה בפני סטודנטים בשנת 1996, בו הביעה הילארי תמיכה בחוק, היא ביקשה להצביע על הצורך להיאבק בכנופיות הנוער הסוחרות בסמים במרכזי הערים. כאשר תיארה את אותו הנוער, בחרה קלינטון במילים הבאות:

"במקרים רבים, אלו הם ילדים המכונים "טורפי על" (Super predators), ילדים ללא מצפון וללא אמפתיה. אנחנו יכולים לדבר על הסיבות שבגינן הם הגיעו למצב זה, אבל קודם כל עלינו להכניע אותם (Bring them to heel)".

אמירה זו זכתה לתגובות קשות במיוחד בקרב האפרו-אמריקאים. התחושה שנוצרה הייתה שהילארי התייחסה בדבריה לנוער אפרו-אמריקאי באופן ספציפי, וכי היא ייחסה לנוער זה תכונות אנטי הומניות אינהרנטיות. גם הלשון שהיא בחרה לתיאור המאבק המתבקש באותו נוער ("עלינו להכניע אותם"(, וחוסר הסבלנות הניכר לדיון בנושא, לא גרמו לקהל יעד זה לחבב אותה יותר.

השנים נקפו והאמירה נשכחה, עד אשר לפני כחודשיים, כאשר הילארי ערכה מסיבה לגיוס כספים בדרום קרוליינה לקראת הפריימריז במדינה, צעירה בשם אשלי ויליאמס נעמדה לידה עם שלט המצטט את דבריה של הילארי: "We have to bring them to heel". לאחר שהילארי הבחינה בה, שאלה אותה ויליאמס מדוע היא לא התנצלה על השימוש במושג "טורפי על" לתיאור נוער אפרו-אמריקאי, או מדוע לא הסתייגה מהכליאה ההמונית של שחורים. הילארי השיבה: "את הראשונה ששואלת אותי אודות הנושא", ומיד לאחר שוויליאמס לוותה החוצה, היא אמרה לקהל "אוקיי, בחזרה לנושאים" (Back to the Issues).

התקרית הזו לא פגעה בהילארי בבחירות בדרום קרוליינה, וגם לא בשאר מדינות הדרום העמוק. ייתכן שהסיבה לכך היא בחירתם של מרבית כלי התקשורת שלא לעסוק בנושא. אפשרות נוספת היא שהאפרו-אמריקאים בדרום הינם כפריים, ולכן הושפעו מ"חוק הפשע" הרבה פחות מחבריהם בצפון. דבר אחד בטוח, הילארי לא שילמה עד כה מחיר משמעותי על עברה הבעייתי בלשון המעטה בכל הנוגע ליחס לאפרו-אמריקאים.

ואז, לפני פחות משבוע, ביל קלינטון התייצב בפילדלפיה לשאת נאום...

בדרך לניו יורק, עוצרים בפילדלפיה

מבחינתה של הילארי, ביל קלינטון הוא נכס ונטל בעת ובעונה אחת. כפי שהוא כריזמטי ואהוד, כך הוא גם נושא עמו מטענים מן העבר. הוא אמנם נואם בחסד, אבל לא אחת הוא גם עושה פדיחות, וכאשר הוא מפשל, הילארי היא זו שנדרשת לנקות אחריו. באותו כנס בפילדלפיה, הפריעה מפגינה אפרו-אמריקאית נוספת לנאומו והטיחה בו האשמות הנוגעות להשלכות של "חוק הפשע" עבור אפרו-אמריקאים רבים. בניגוד להילארי, אשר הצליחה לשמור על איפוק, ביל איבד את עשתונותיו והחל להתלהם כנגד המפגינה:

"כאשר את תוקפת את "חוק הפשע", את מבקשת להגן על אותם אנשים שהרגו יותר שחורים מכל אחד אחר, אמרי את האמת!".

"אולי את חשבת שאותם פושעים הם אזרחים טובים, אבל היא (הילארי) לא חשבה כך".

תקרית זו הייתה בגדר מעידה מצידו של ביל קלינטון מכמה סיבות. ראשית, היא העלתה מחדש לכותרות את ההיסטוריה השנויה במחלוקת של הקלינטונים, בכל הנוגע ליחס לאפרו-אמריקאים. שנית, מדבריו של קלינטון נוצרה התחושה שהוא שב להגן על אותן העמדות הנוגעות לסחר בסמים ב"חוק הפשע" שלו, אותן עמדות שהוא עצמו כבר הביע עליהן חרטה בעבר. הפרשנית ג'וי ריד מרשת MSNBC טענה שתגובתו ההיסטרית של קלינטון נבעה במידה רבה מכך שהוא אינו בשל מבחינה רגשית להתמודד עם הפרספקטיבה ההיסטורית של המדיניות שלו. אשר על כן, הוא מוכן לסכן את סיכויה של הילארי להיבחר על מנת להגן על המורשת שלו, כפי שעשה באותו אירוע. ביל אמנם התנצל למחרת על דברים, אבל הנזק כבר נעשה.

התקרית השיבה את יחסה של הילארי לנושא הפשיעה לאור הזרקורים. תומכיה טענו שהיא הייתה הראשונה במהלך הקמפיין הנוכחי לדבר על רפורמות בתחום המשפט הפלילי, אשר יתמודדו עם המגמות הפוגעות באפרו-אמריקאים. מתנגדיה הצביעו על כך שבין תורמיה של הילארי ישנם בעלי בתי כלא פרטיים, אשר מרוויחים לכאורה ממדיניות נוקשה כלפי עבריינים, וכי חלק מהלוביסטים המזוהים עם אותם גורמים מועסקים באופן ישיר במטה הבחירות שלה.

התזמון בו התעורר דיון זה הינו גרוע במיוחד עבור הילארי: שבוע לפני הפריימריז במדינת ניו יורק, ולא הרבה לפני הפריימריז בפנסילבניה ומרילנד. בוחרים אפרו-אמריקאים רבים מהערים ילכו להצביע בפריימריז הללו, וכעת הם עשויים להצטרף לצעירים שתומכים בסנדרס ולחזק את המומנטום שלו. חשוב לזכור: האפרו-אמריקאים אמנם העדיפו עד כה את הילארי, אך סקרים מראים שמדובר בבחירה הנובעת מאהבת מרדכי ולא משנאת המן, וכי מצביעים אלו דווקא תופסים את סנדרס כהגון וישר. מעבר לכך, ככל שהפריימריז מתקדמים, נחשפים אפרו-אמריקאים רבים יותר ויותר לסנדרס, ולומדים בין היתר אודות המעורבות שלו בתנועה לזכויות האזרח.

שאלה חשובה בהקשר זה היא היכן עמד סנדרס בכל הקשור ל"חוק הפשע" של ביל קלינטון. התשובה היא שסנדרס, שבאותה עת היה חבר קונגרס מטעם מדינת ורמונט, הצביע בעד החוק. יחד עם זאת, בטרם החוק עלה להצבעה, הוא נשא נאום חוצב להבות בפני הקונגרס בו הוא הביע הסתייגות קשה מההיבטים הנוגעים לענישה הבלתי מידתית שרבים צפויים לחוות. יתרה מכך, בשנת 1995 הצביע סנדרס נגד השמירה על "חוק ה-1 ל-100", אותו חוק שביל קלינטון סרב להטיל עליו וטו. הווי אומר, לסנדרס יש אליבי לא רע בסוגיה הנ"ל.

המשמעות היא שלפחות בתיאוריה, סנדרס הוא אלטרנטיבה לא מופרכת עבור אפרו-אמריקאים שירגישו כעת שאינם מסוגלים לתמוך בהילארי. אין זה אומר שהוא פייבוריט לנצח בניו יורק (הילארי עדיין מובילה עליו, אם כי הפער בהחלט הצטמצם) או בשאר המדינות אשר יצביעו בקרוב. באופן אישי, אני נוטה להעריך שהיא עדיין צפויה לנצח בכל המרוצים הללו. אבל אם רצף הניצחונות של סנדרס עד כה היווה סיבה לדאגה מבחינתה של הילארי, כעת עליה לדאוג שבעתיים.

גם אם הילארי תעמוד בציפיות ותנצח בכל המרוצים הללו, הפגיעה בתמיכת האפרו-אמריקאים בה היא פצצה עם פתיל ארוך. מועד הפיצוץ הוא הבחירות הכלליות. מצביעים אלו אינם צפויים לערוק למפלגה הרפובליקנית, אבל הם בהחלט עשויים להישאר בבית ולא להטריח את עצמם לתורים הארוכים של הקלפי ב-8 לנובמבר. מדובר במכה אנושה מבחינת קלינטון, אשר תזדקק לקולותיהם במדינות מפתח כמו אוהיו, מישיגן, פנסילבניה ועוד, במיוחד אם טראמפ יהיה המועמד הרפובליקני.

עדכון ל-20.4.2016
הילארי גוברת על סנדרס בפער של כ-15% ומרחיקה אותו כמעט בוודאות מאפשרות כלשהי בה הוא יזכה במועמדות. טרם ניתן לקבל נתונים אודות קולות האפרו-אמריקאים, אם כי ניתן לשער על פי הניצחון שברני לא חצה את רף 35-40% התמיכה מצדם.

המאבק על קולות אלו עדיין לא תם. ייתכן שדווקא עכשיו, כאשר מעמדה של הילארי הוא הוא בטוח באופן יחסי, הם ינצלו את ההזדמנות על מנת להעביר מסר לקלינטונים בכך שיצביעו לסנדרס או שידירו את עצמם מהקלפיות. כל העיניים מופנות לעבר פנסילבניה ומרילנד בשבוע הבא.

חדש! עמוד פייסבוק לפילים ולחמורים!

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של הבלוג, "בחירות בארה"ב 2016", ותוכלו לקבל עדכונים על כל פוסט שמתפרסם, או על חומרים מרתקים נוספים הקשורים לבחירות.

כתובת העמוד: https://www.facebook.com/yiftach.dayan/

כמו כן, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בטוויטר, @yiftachdayan, ולקבל את העדכונים משם.

אהבתם את הפוסט?

אתם מוזמנים לשתף אותו בפייסבוק או בטוויטר.

פוסטים קודמים
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות" - מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד

"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ

"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי

"בחירתה של ניקי" - האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה

"היום שאחרי הילארי" - מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית

"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות

"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני

"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון

"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה