על פילים וחמורים | פוליטיקה אמריקאית

רקוויאם לכרסתן / תאמינו או לא, אתם עוד תתגעגעו לכריס כריסטי

באוגוסט 2009 התקיימה הלוויתו של דודו טופז. בין הנואמים היה יהונתן, בן זקוניו של טופז, שהיה אז בן 9 בלבד. אחד ממשפטיו של טופז הצעיר מהדהד עד היום בראשי: "אני לא מבין מדוע אבא שלי, שעשה כל כך הרבה דברים טובים, נשפט על דבר אחד רע שעשה".

היה משהו טהור ומזוקק במילים הללו. תמימותן נגעה בעיני באופן מושלם בשאלה פילוסופית מרתקת: איזה משקל יש לתת למעשיו הטובים של אדם בעת ששופטים אותו על מעשים רעים? אמנם ניכר שאת הדין צריך למצות, אבל מה לגבי המישור האישי והאנושי?

כשעוברים לפוליטיקה (ומתעלמים ממקרים של עבירות פליליות), שלוש אבחנות הקשורות לשאלה זו הופכות לאקוטיות:

1. "מעשה טוב" עבור קבוצה אחת הוא לעתים "מעשה רע" עבור קבוצה אחרת.

2.  יש חשיבות לתזמון המעשים הטובים והרעים של הפוליטיקאי.

3. המסה הקריטית: שקילה איכותית וכמותית של המעשים הטובים אל מול המעשים הרעים של הפוליטיקאי.

כשבוחנים את הפוליטיקה האמריקאית בעשור החולף, אין דמות ששאלה זו נעשית רלוונטית יותר לגביה 

מאשר מושל מדינת ניו ג'רזי כריס כריסטי.

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא

לעתים נדמה כאילו רק אתמול היה כריסטי אחד המושלים החשובים והמוכרים בארה"ב: כריזמטי ובטוח בעצמו, סמל לערעור הסטטוס קוו ומועמד מבטיח לנשיאות ב-2016. היום הוא צל של עצמו ושק החבטות של כל פחות או יותר כולם: ימנים, שמאלנים, טראמפ, ג'ארד קושנר, סטיב באנון, וכמובן תושבי ניו ג'רזי.

ב-7 לנובמבר תתקיימנה הבחירות לתפקיד מושל ניו ג'רזי. כריסטי אינו רשאי להתמודד, שכן החוק במדינה מגביל את כהונת המושל ל-2 קדנציות. מבחינתו מדובר ככל הנראה בהקלה. התמודדות נוספת הייתה לבטח הייתה מסתיימת במפלה, ואי התמודדות הייתה שקולה להודאה במצבו העגום.

ההתרסקות המפוארת של כריסטי כללה ירידה מ-77% תמיכה ב-2013 ל-15% בלבד ב-2017. מבדיקת האתר 538 עולה כי כריסטי הוא המושל ה-4 הכי לא פופולרי בהיסטוריה של מדידת אחוזי תמיכה במושלים, כאשר מקומות 1 ו-2 (בוב טאפט מאוהיו ורוד בלוגויוביץ' מאילינוי) הורשעו בפלילים.

אין ספק שלכריסטי יש מניות בהרס המוניטין שהוא עצמו בנה כתובע מדינתי נחוש ולאחר מכן כמושל. אבל הסקנדלים, הריצה הכושלת לנשיאות וההשפלות שספג מטראמפ, כל אלה עלולים להשכיח שכריסטי הוא לא בהכרח סמל לכל מה שרע בפוליטיקה האמריקאית. אולי אפילו ההפך.

לוח וגיר, פשרה עם מחיר

בקמפיין הראשון של כריסטי למושלות ב-2009, אויביו המובהקים ביותר היו איגודי המורים בניו ג'רזי. כריסטי ראה בהם גופים ארכאיים שאינם מייצגים את האינטרסים האמיתיים של המורים, והוא זעם על התרומות שהעניקו ליריבו הדמוקרט. מנגד, חשדו האיגודים בכריסטי בשל קרבתו לבתי הספר הפרטיים, שכן הסיוע המדינתי שהוענק להם הגיע במקרים רבים מקופת מימון המוסדות הציבוריים.

על כן, רבים היו מופתעים כאשר בנובמבר 2012 חתם כריסטי עם איגוד מורי ניוארק (העיר הגדולה במדינה) על הסכם למתן תוספת שכר של עד $12,500 בשנה למורים שיוגדרו "אפקטיביים במיוחד", בכפוף למדדי ביצוע. מנגד כלל אותו הסכם קביעה לפיה מורים אשר יימצאו בהמשך כ"לא אפקטיביים" יהיו בסכנת אבדן הקביעות שלהם.

ההסכם לא היה מובן מאליו כלל. איגודי המורים התנגדו באופן מסורתי למדידת ביצועים, גם בתמורה לתוספות שכר, וסירבו להעמיד את הקביעות בסימן שאלה. מרכיב מרכזי בפשרה, שהבדיל אותה מניסיונות כושלים להסכם דומה בכל רחבי ארה"ב, היה שילוב המורים עצמם בהליך ההערכה במסגרת הפאנל שמונה למדוד את הביצועים. הסכמתו של כריסטי לצעד זה היא שסללה את הדרך לחתימת ההסכם.

כדי להבין את גודל ההישג, צריך לקחת בחשבון את האווירה הלאומית. באותה תקופה, הפער בין דמוקרטים ורפובליקנים בשאלת גודל הממשלה תפח למימדים בלתי מוכרים. בקרב הרפובליקנים, תנועת "מסיבת התה" צברה דומיננטיות וכפתה על הממסד המפלגתי הימנעות מכל מהלך שהביא לגידול במימון הממשלתי של תוכניות פדראליות.

כריסטי אמנם התחיל את התוכנית עם מימון של 100 מיליון דולר שהעניק מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג, אך ידע שעל המדינה יהיה להמשיך ולדאוג למימון כשכספי התרומה יתדלדלו. לדידו של כריסטי, ייעול מערכת החינוך תוך הגדלת המימון הממשלתי היה שווה לא רק את הכסף אלא גם את הביקורת שספג מבית.

דעת מיעוט

כשנבחר לתפקיד המושל ב-2009, זכה כריסטי רק ב-9% מקולות האפרו-אמריקאים. בכל ארה"ב חשו המיעוטים כי המפלגה הרפובליקנית מתרחקת מהם, והחשדנות בכריסטי עלתה בקנה אחד עם תחושה זו. כריסטי סירב להיכנע לדינמיקה, והקפיד לעבוד בשיתוף פעולה צמוד עם מנהיגי קהילות אפרו-אמריקאים במדינתו, מתוך ניסיון לזכות באמונם.

מקרה בוחן בהקשר זה הוא פועלו של כריסטי בעיר אורנג', שאוכלוסייתה מונה כ-30,000 תושבים. בעיר זו מהווים האפרו-אמריקאים למעלה מ-70% מהתושבים. ביחד עם ראש העיר הדמוקרט דווין וורן, קידם כריסטי פרויקטים לרווחת הקהילה כמו שיקום הספריות העירוניות, שיפוץ תחנת הרכבת ומימון תוכניות הזנה לילדים בחודשי הקיץ.

הרגישות כלפי הקהילה האפרו-אמריקאית קיבלה ביטוי גם במישור הסימבולי. כאשר נפטרה הזמרת האיקונית ויטני יוסטון, שנולדה וגדלה בניו ג'רזי, הורה כריסטי להוריד את דגלי המדינה לחצי התורן. "יוסטון היא חלק ברור מהמרקם התרבותי של המדינה", נימק כריסטי בהחלטתו, והוסיף כי "הישגיה (של יוסטון) בימי חיה הם מקור לגאווה אדירה למדינתנו".

מהלך זה לא היה חף מביקורת. היו שסברו כי לא היה ראוי לחרוג מהפרוטוקול, לפיו יש להנמיך את הדגל רק בעת פטירת חיילים, מגישי עזרה ראשונה ונבחרי ציבור. אחרים טענו שהיה עדיף להימנע מהמהלך לאור נסיבות מותה של יוסטון, שנבעו לפחות חלקית משימוש בסמים. בתגובה, עמד כריסטי על כך שנסיבות המוות אינן פוסלות את עשייתה של יוסטון בימי חייה.

בבחירות לקדנציה נוספת ב-2013 זכה כריסטי ב-21% מקולות האפרו-אמריקאים, האחוז הגבוה ביותר בו זכה מועמד רפובליקן למושלות בניו ג'רזי מזה למעלה שני עשורים. גם בקרב ההיספנים שיפר כריסטי את ביצועיו, מ-32% ב-2009 ל-51% ב-2013, על רקע חקיקה שקידם להנגשת הסיוע הממשלתי לשוהים בלתי מתועדים בתחום ההשכלה הגבוהה.

מתינות דרך ארץ

ברוב הנושאים המפלגים את השמאל והימין בארה"ב כריסטי מסתמן כמתון.

בתחום הגנת הסביבה, הכיר כריסטי בתופעת שינויי האקלים ובגורמים לה. ב-2011, אמר כריסטי כי "אם 90% מהמדענים בעולם שחקרו את הנושא אומרים ששינוי האקלים היא תופעה אמיתית וכי לאנושות יש חלק בכך, הגיע הזמן שנקשיב למומחים". יחד עם זאת, הוא גם ביטל את השתתפות ניו ג'רזי באמנת האקלים האזורית RGGI, בה היו שותפות 9 מדינות נוספות בארה"ב.

בתחום זכויות הלהט"בים, כריסטי אמנם התנגד לליגליזציה של נישואים חד מיניים במדינתו, אך הוא כיבד את החלטת ביהמ"ש העליון להכרה בנישואים אלו ב-2015. בנוסף, ב-2013 הוא חתם על חוק האוסר על טיפולים שתכליתם המרת ילדים הומוסקסואליים לסטרייטים. בכך הפכה ניו ג'רזי למדינה השנייה בכל ארה"ב שמחוקקת חוק שכזה. כריסטי אף הגן על החוק בהצלחה בערכאות משפטיות.

על אף התנגדותו לרפורמת הבריאות של אובמה, ביוני 2013 החליט כריסטי ליישמה במלואה בניו ג'רזי. משמעות היישום הייתה קבלת תקציבים מהממשל הפדרלי, הרחבת הגישה של עניי המדינה לבריאות ממלכתית (MEDICAID) והורדת מחירי הפרמיות בשוק הפרטי. הצטרפות כריסטי ומושלים רפובליקנים נוספים תרמה בדיעבד לכך שכל ניסיונות טראמפ לבטל את הרפורמה עלו בתוהו. להסבר מסודר על הרפורמה ועל משמעות היישום שלה במדינות, מומלץלקרוא פוסט זה שלי, "העיקר הבריאות".

היפוך מזלות

כריסטי לא היה חף מהחלטות מפוקפקות במקרה הטוב, אבל יש מימד טראגי בעובדה שזרעי קריסתו ניטעו דווקא לאחר שהתנהל ללא דופי מול מבחן אימתני – סופת ההוריקן "סנדי".

ההוריקן הכה בניו ג'רזי בסוף אוקטובר 2012. במהלכו תיזז כריסטי בין אזורי האסון השונים, ניצח על מלאכת התיאום בין גורמי הסיוע הפדרליים והמדינתיים וניחם את נפגעי הסופה. בראיונות שהעניק לכלי התקשורת, ניכרו עליו הדאגה והיעדר שעות השינה. תושבי ניו ג'רזי הוקירו את כריסטי על תפקודו ואחוזי התמיכה בו נסקו למספרים דמיוניים.

היבט שזכה לתשומת לב תקשורתית בזמן הסופה היה שיתוף הפעולה בין כריסטי והנשיא אובמה, שכעבור שבוע זכה בקדנציה נוספת בבית הלבן. לאחר ביקור אובמה בניו ג'רזי, הרעיף כריסטי שבחים על התנהלות הנשיא, כאשר הוא מדגיש את הסרת החסמים הבירוקטיים לסיוע פדרלי ואת העמידה בקשר ישיר עמו. כאשר נשאל על אפשרות שיתלווה גם לביקור המועמד הרפובליקן מיט רומני, הגיב כריסטי בתקיפות והותיר את מנחי פוקס ניוז המומים.

הרפובליקנים לא ישכחו את "תצוגת התכלית" של כריסטי. מבחינתם אם היה לרומני אפילו סיכוי קטן להדביק את הפער מאובמה עד ה-6 לנובמבר, כריסטי דרס אותו ואחר כך גם עשה עליו רוורס. כעת חיה מהאירוע ימצא עצמו כריסטי בין הפטיש לסדן על רקע סקנדלים מתוקשרים. הממסד המפלגתי ינטור את טינתו ולא יתייצב להגן על כריסטי בחירוף נפש.

מן הפח אל הזוהמה

ומכאן והלאה יספוג כריסטי קיתונות של ביקורת על החלטות תמוהות ובעייתיות.

זה התחיל עם "פרשיית ברידג'גייט". בספטמבר 2013 נסגרו ל-5 ימים 2 מתוך 3 נתיבים בגשר היחיד בין הערים פורט לי שבניו ג'רזי וניו יורק. רשות הנמלים של הערים טענה שהצעד נועד לצורך מחקר תחבורתי. מאוחר יותר התברר שהיה זה מהלך יזום של מקורבי כריסטי, שביקשו לנקום בראש העיר של פורט לי על תמיכתו ביריבת כריסטי בבחירות למושלות.

הסגירה שיבשה לחלוטין את אורחות החיים בפורט לי וסיכנה חיי אדם. כריסטי הכחיש את מעורבותו. הוא אף יזם דו"ח ביקורת פנימי, בראשו עמד מקורב של ידידו רודי ג'וליאני, ש"זיכה" את כריסטי. יחד עם זאת, גם ההגנה וגם התביעה במשפט של מקורבי כריסטי טענו שהוא ידע אודות התוכנית והמניעים לה כבר מהיום השלישי לסגירה ולא נקף אצבע כדי להביא לסיומה. חלק מהמקורבים נשפטו לעונשי מאסר בפועל.

נכון לכתיבת שורות אלו עדיין מתגלגל הליך משפטי נגד כריסטי עצמו.

לאחר מכן הגיעה פשרה שערורייתית עם ענקית הנפט אקסון מובייל. משנת 2004 גלגלה ניו ג'רזי תביעה בשווי 8.9 מיליארד דולר נגד החברה בגין זיהום חמור שגרמה ב-2 אתרי זיקוק במדינה. ב-2015 התפשר כריסטי עם החברה על 225 מיליון דולר, פחות מ-3% משווי התביעה. יצוין כי קודמו בתפקיד ניסה להתפשר על כ-550 מיליון, אבל ב-2009 התקבלה פסיקה ששיפרה משמעותית את עמדת המדינה, ולכולם היה ברור שהשאלה שנותרה היא לא האם יינתן פיצוי אלא מה יהיה גובהו.

לעסקה היה ריח חריף של קשרי הון ושלטון. אקסון תרמה כ-280,000 דולר לשני הקמפיינים של כריסטי למושלות, והוסיפה כ-2 מיליון דולר לאגודת המושלים הרפובליקנים מאז החל כריסטי לעמוד בראשה. כריסטי מחה על ההאשמות והתפאר בכך שמדובר בפשרה הגבוהה ביותר שקיבלה ניו ג'רזי מאז ומעולם ובהתחייבות אקסון לטהר את האתר תוך כיסוי העלויות בסכומים נוספים. אלא שהסכום שהקצתה אקסון לניקוי היה 125 מיליון דולר בלבד, 5% מאומדן הנזקים שהוגש בתביעה. 

השמן והים

לפריימריז הרפובליקניים של 2016 התייצב כריסטי כשהוא מוכה וחבול. בניסיון להתנער מתדמית "הסחבק של אובמה", הקפיד כריסטי לשגר העלבות ססגוניות כלפי הנשיא בכל הזדמנות בעימותים. זה אמנם סיפק לו מחיאות כפיים, אבל לא תרם לו כהוא זה בסקרים. לאחר שלא הצליח לרשום הישג בפריימריז בניו האמפשייר פרש כריסטי מהמירוץ, ובצעד אופורטוניסטי הצהיר על תמיכתו בטראמפ.

השידוך הפיק עבור כריסטי בעיקר השפלות. הוא נאלץ לעמוד מאחורי טראמפ לאורך נאום ארוך, ואז נשלח על ידו "לעלות למטוס ולחזור הביתה" בשיחה שנשמעה במיקרופון. לאחר הניצחון, כריסטי לא זכה בתפקיד משמעותי בממשל. בראיון שהעניק סטיב באנון, טען היועץ המתפטר שאי התייצבות כריסטי לימינו של טראמפ לאחר פרסום "הקלטת הלוהטת" היוותה שיקול משמעותי בהחלטה.

בשלב זה כל שנותר לכריסטי היה להוריד פרופיל ולהשלים בשקט את שארית כהונתו כמושל. גם במשימה זו הוא כשל. ביולי האחרון, לאחר שלא הצליח להגיע להסכמה עם המחוקקים הדמוקרטים על תקציב ל-2018, השבית כריסטי את ממשל ניו ג'רזי. הייתה זו השביתה השנייה בהיסטוריית המדינה, ובמסגרת השיבושים שהיא יצרה נסגרו הפארקים הלאומיים, לרבות שני חופי ים.

התזמון היה גרוע במיוחד – סופ"ש ה-4 ביולי, בו האמריקאים פוקדים בהמוניהם את חופי הים. מה רבה הייתה הפתעתם לגלות שבעוד הם אינם רשאים לרחוץ בחופי הים הלאומיים, כריסטי ומשפחתו קפצו אליהם לביקור אקסקלוסיבי שתועד במצלמת רחף. כשהתייצב כריסטי למסיבת עיתונאים באותו יום, הוא נשאל האם "תפס צבע" והשיב שלא. בסיום מסיבת העיתונאים התפרסמה התמונה, ואז לשכתו הוציאה הודיעה לפיה "המושל אכן לא תפס צבע, כיוון שחבש כובע בייסבול". 

אחרית דבר

כיצד אם כן, יהיה נכון לשפוט את כריסטי עם ירידתו מעל הבמה הציבורית, לפחות לעתיד הנראה לעין?

מקטרגיו אינם דלים בתחמושת. פרשיית "ברידג'גייט" הפכה את כריסטי לסמל של בריונות פוליטית. העסקה שלו עם אקסון נראית כמו נטישה ברורה של האינטרס הציבורי. סגירת החופים יצרה דימוי של משרת ציבור שמאס בתפקידו ושאיבד כל עניין במראית העין ובסולידריות.

אלא שממעוף הציפור מתקבלת תמונה שונה. כריסטי קידם פשרות בעידן בו הפילוג בין ימין ושמאל היה חסר תקדים. הוא היה קול של היגיון ופרגמטיות בנושאים בהם מפלגתו הייתה אחוזת תזזית. הוא היה מסור גם למגזרים שאינם תמיד בראש מעייני הרפובליקנים ומעל הכל, לפחות בחלקים משמעותיים מכהונתו, הוא עבד קשה לטובת הציבור והביא תוצאות מרשימות.

בראי הקריטריונים בראש פוסט זה, כריסטי לא הצטיין בתזמון ופועלו החיובי בעיני ציבור מדינתו והדמוקרטים נתפס כאיוולת בעיני רפובליקנים רבים. באשר לשאלה האם מעשיו הטובים או הרעים תופסים משקל נכבד יותר, כנראה שלא ניתן בשלב הזה לתת תשובה חד משמעית.

בדבר אחד אני בטוח: אם כריסטי ייזכר רק כמושל הרביעי הכי לא פופולרי בהיסטוריה, זה שעמד מאחורי טראמפ וסגר את נתיבי הגשר ואת חופי הים, זה לא יעשה עמו צדק. הוא שיחק תפקיד חשוב בפוליטיקה הארצית והלאומית ולו הייתה בידי הבחירה, ייתכן שגם היום הייתי לוקח גם מדובשו וגם מעוקצו.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

רוצים עוד מכל הטוב הזה?

פייסבוק: https://www.facebook.com/yiftach.dayan/

טוויטר: @yiftachdayan

מוזמנות ומוזמנים לשתף את הפוסט!

פוסטים קודמים
"נפרדנו כך?" - כל מה שרציתם לדעת על הדחת נשיא ולא העזתם לשאול
"העיקר הבריאות" - מה בכלל הסיפור של אובמה-קר, ומה טומן בחובו העתיד
"על פרשת דרכים" - אודות תוצאות הבחירות והשלכותיהן
"שוליים הקוסם" - כיצד נראית מועמדותה של קלינטון בראי הנשיאות של אובמה
"עימות חזיתי" - דברים שכדאי לקחת בחשבון לקראת האירוע הטלוויזיוני הגדול של השנה
"מפלצות בעם" - הבחירה ברע במיעוטו היא מורכבת מכפי שאולי נדמה
"חייב לתפוס את כולם" - מועמדים לנשיאות הם לפעמים האויבים הכי גדולים של עצמם
"היהודים באים" - הם מעטים ונאנחים, אבל מכריעים באופן סדרתי מערכות בחירות בארה"ב
"זה הסנאט, טמבל!" - עזבו את טראמפ וקלינטון, האקשן האמיתי הוא כרגע במרוצים לסנאט
"בלוז ללובשי חיג'אב" - אודות המוסלמים בפוליטיקה האמריקאית והשפעתם  על הבחירות

"חמוריקו כצל מבקיע" - כיצד צריכה קלינטון לנהוג בסנדרס לקראת סיום הפריימריז

"פילים בתהלוכה" - מה יעלה בגורלה של המפלגה הרפובליקנית

"הסגן של בר כוכבא" - בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ

"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד" - תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות" - מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד

"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ

"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי

"בחירתה של ניקי" - האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה

"היום שאחרי הילארי" - מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית

"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות

"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני

"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון

"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה