בלוז ללובשי חיג'אב / אודות המוסלמים בפוליטיקה האמריקאית והשפעתם
הצפויה על הבחירות
ביום ראשון האחרון, ה-12 ביוני, רצח אזרח
אמריקאי בן דת האסלאם 49 אזרחים אמריקאים במועדון המזוהה עם הקהילה הלהט"בית
בעיר אורלנדו. שמו היה עומר מתין, וראיות מן הזירה, כמו גם החקירה הפדרלית
אודותיו, מצביעות כי הוא פעל בהשראת האידיאולוגיה של ארגון המדינה האסלאמית
(דאע"ש). האירוע סחף תוך זמן קצר התייחסות רועמת משני צידי המפה הפוליטית
בארה"ב.
במסגרת דיון זה, חזר דולנד טראמפ,
המועמד הרפובליקני לנשיאות, על הצעתו לבלום את כניסת המוסלמים לארה"ב. טראמפ אף
הגדיל ואמר כי הקהילה המוסלמית בארה"ב לא עושה די בכדי לסכל את פעולות האיבה,
וכי יש לבצע מעקבים אחר אזרחים מוסלמים, שכן הם עשויים לנקוט בטרור. דבריו זכו
למתקפות מצד הדמוקרטים, ורבים במפלגה הרפובליקנית, ביניהם יו"ר בין הנבחרים
פול ראיין, התנערו אף הם מרטוריקה זו. יחד עם זאת, ניכר כי לעמדות שמציג טראמפ יש
תמיכה, הן בחוגי המפלגה הרפובליקנית והן בקרב הציבור הרחב.
הטבח המזעזע באורלנדו, כמו גם אמירותיו
של טראמפ, שמו את הקהילה המוסלמית בארה"ב במרכז הדיון הציבורי. בפוסט זה, אבקש
להאיר זרקור על הקהילה המוסלמית ועל החלק שהיא צפויה לשחק בבחירות הקרובות. הפעם
אתמקד במקומה של קהילה זו בחברה ובפוליטיקה האמריקאית, תוך התייחסות לדמויות מרכזיות
בשיח הזה.
אסלאם טבעוני
נכון לשנת 2015, על פי מכון המחקר Pew, חיים בארה"ב 3.3 מיליון מוסלמים והם
מהווים כאחוז אחד מאוכלוסיית המדינה. לשם השוואה, מספר
היהודים בארה"ב הוא בין 5.5 ל-6.5 מיליון, והם מהווים קרוב לשני אחוזים
מאוכלוסיית המדינה. מבחינה אתנית, מוצאם של כ-33% מהמוסלמים בארה"ב הוא מאזור
דרום אסיה (הודו, פקיסטן וכו'), 25% הינם אפרו-אמריקאים, 25% נוספים הינם ערבים,
והיתר מארצות מוצא אחרות. המדינות בהן הם מהווים את האחוז הגבוה ביותר מאוכלוסיית
המדינה הן מישיגן (1.2%) וניו ג'רזי (0.9%), אך קיימות קהילות מוסלמיות גדולות גם
בווירג'יניה ובפלורידה - שתיהן "מדינות מתנדנדות" חשובות.
באשר לעמדות פוליטיות, המוסלמים
בארה"ב מתנגדים על פי רוב להפלות ולנישואים חד-מיניים. כמו כן, הם נוטים
לתמוך במדיניות המיטיבה עם הסקטור העסקי ובסחר חופשי. כל אלה תרמו לכך שבעבר הם
היו מזוהים עם המפלגה הרפובליקנית. בבחירות של שנת 2000, מרבית המוסלמים בחרו
בג'ורג' בוש הבן. בין היתר, הוא זכה בקולותיהם של 46,000 מוסלמים בפלורידה, אשר
סייעו לו לרשום ניצחון במדינה בפער של 537 קולות בלבד על יריבו הדמוקרטי אל גור. יחד
עם זאת, מאורעות 9/11 הביאו לזעם עממי כלפי המוסלמים, אשר זכה לניתוב בפוליטיקה
דרך המפלגה הרפובליקנית. המוסלמים, אשר הרגישו נבגדים, עברו בהמוניהם אל חיקה של
המפלגה הדמוקרטית.
מבחינת מידת התערותם עם יתר האוכלוסייה,
הקהילות המוסלמיות בארה"ב שונות בתכלית מאלו שבאירופה. בארה"ב אין
"גטאות" של מוסלמים, והם אינם נוטים לבדלנות. יתרה מכך, הקהילות בארה"ב
אינן מתאפיינות בעוני ובאחוזי אבטלה גבוהים בהרבה מאלו של האוכלוסייה הכללית. בניגוד
גמור למוסלמים באירופה, משרתים בני הדור השני למהגרים המוסלמים בצבא באחוזים
גבוהים.
היבט משמעותי נוסף הוא מידת המעורבות
בארגון דאע"ש. בעוד שכ-6,000 אזרחים מוסלמים ממדינות מערב אירופה הגדולות (צרפת,
בריטניה וגרמניה), הצטרפו ללחימה בשורות הארגון בעיראק ובסוריה, הרי שבארה"ב,
לפי התיעוד של ה-FBI עומד מספרם של האזרחים המוסלמים אשר ביצעו
מהלך דומה על כ-250 בלבד. גם במונחים של האחוז שמהווים אותם אזרחים מכלל המוסלמים
במדינה, נשמר הפער האדיר לטובתם, בהשוואה למדינות מערב אירופה. ומה לגבי מידת
נכונותם לסכל טרור מבית? על פי מכון המחקר New America Foundation, 28% מתיקי התביעה הנוגעים לטרור פנימי
בארה"ב החלו כתוצאה מדיווחים של אנשי קהילה
מוסלמיים או של קרובי משפחה.
נשאלת אם כן השאלה: כיצד ייתכן שקיימים הבדלים
כה גדולים בין האוכלוסיות המוסלמיות בשתי היבשות?
כלל לא בטוח שקיימת רק סיבה אחת מוחלטת. יחד עם זאת, בהיותי נדרש לסוגיה זו, אני נזכר בימים בהם זכיתי לשבת בכיתתו של
פרופ' מנחם בלונדהיים וללמוד היסטוריה אמריקאית. משפט אחד משיעוריו מהדהד בי עד
היום: "ארה"ב סופחת לקרבה מיעוטים יותר טוב מכל אומה מערבית אחרת".
בין אם מדובר באתוס האמריקאי בדבר הזכות
להזדמנות שווה, חופש הדת המובטח בחוקה או בכל גורם אחר, ניכר כי מיעוטים אתניים
ודתיים בארה"ב נוטים לחוש הרבה יותר "אמריקאים" מכפי שלמשל חשים
מקביליהם בצרפת "צרפתים". הסבר זה לטעמי הינו הולם כמענה לפשר השילוב
המוצלח של מוסלמים בחברה האמריקאית, בהשוואה לשילובם ביתר העולם המערבי.
ואחרי שאמרנו את כל זה, מאז מאורעות 9/11
נאלצים המוסלמים בארה"ב להדוף טענות בדבר נטייתם לקיצוניות ולאלימות,
ולהתמודד עם דחייתם מצד גורמים רבים בחברה האמריקאית.
שונא מוסלמים, עוד מלפני שזה היה באופנה
שונא מוסלמים, עוד מלפני שזה היה באופנה
דונלד טראמפ אמנם העלה את הדיון על
הקהילה המוסלמית לשיא חדש, אבל הוא בפירוש לא היה הראשון שביקש לסמן אותה
כ"בעייתית". מאז 9/11, האשימו פוליטיקאים רבים את הקהילה המוסלמית ואת מנהיגיה
בקשרים לארגוני טרור ובקיצוניות. הבולט שבהם היה פיטר קינג, חבר הקונגרס
הרפובליקני מטעם מדינת ניו יורק. במסגרת תפקידו כיו"ר הוועדה לביטחון לאומי, קרא
קינג למעקב של הממשל אחר מסגדים בארה"ב. בנוסף, בשנת 2011 הוא הקים ועדת חקירה
בקונגרס כדי לבדוק האם המוסלמים עושים די בכדי למנוע
טרור המבוצע על ידי בני דתם.
עיסוקו הבלתי פוסק של קינג באיום הטרור היה
מעט אירוני, שכן אותו פיטר קינג, מחוקק ממוצא אירי, הביע תמיכה בלתי מסויגת בשנות
ה-90 בצבא האירי הרפובליקני (ה-IRA). יצוין כי באותה תקופה ארגון ה-IRA סווג הן על ידי ארה"ב והן ידי בריטניה כארגון טרור,
ומתקפותיו הביאו במקרים רבים למוות של אזרחים בבריטניה. העובדה שארגון ה-IRA זכה לתמיכה של ארגון הפת"ח, אשר אימן את חייליו
של ה-IRA בלוב ובלבנון ואף צייד אותו
בנשק, רק מדגישה את האירוניה בעיסוקו האישי של קינג בנושא.
ומה אומר כיום פיטר קינג על הצעותיו של
דונלד טראמפ?
למרות שקינג היה הסמל למאבק הפוליטי באסלאם
בקונגרס האמריקאי, אפילו הוא הביע סלידה וחלחלה מהצעתו של טראמפ לאסור כניסת מוסלמים
לארה"ב, וכינה אותה "חריגה קשה מערכיה הבסיסיים של ארה"ב".
"עבודה ערבית", גרסת ארה"ב
היחס החשדני כלפי המוסלמים בארה"ב
הוא לא רק נחלת הדרג הפוליטי, אלא גם נחלתם של החברה האזרחית ושל הסקטור העסקי. בסוף
שנת 2011 השיק "ערוץ הלימוד", אשר בדרך כלל מתמקד בתוכניות ריאליטי
זולות, את התכנית All
American Muslim.
התכנית עסקה בקהילה המוסלמית במישיגן, ותיעדה את חיי היום יום שלה. כפי ששם התכנית
מרמז, הרושם שהתקבל בתוכנית הוא שמתחת לבורקה ובין התפילות, המוסלמים הם אזרחים אמריקאים
לכל דבר ועניין, המתרכזים בנושאים כמו המראה החיצוני שלהם, כושר, תזונה, זוגיות, קריירה
וכו'.
מי שלא אהב את התכנית הם איגוד המשפחות בפלורידה
(Florida Family
Association).
לטענתם, התכנית מקדמת פונדמנטליזם אסלאמי. כיצד? בכך שהיא לא מראה את הצד הקיצוני של
קהילה זו. יו"ר הארגון טען שמבחינה לימודית, עלולים צופי התכנית לחשוב שכל המוסלמים
בארה"ב הם ממש כמו כל אזרח אמריקאי, כשבפועל, לדידו, לא כך הדבר. לשם השוואה,
דמיינו שהתכנית "עבודה ערבית", מבית היוצר של הסופר סייד קשוע, הייתה
מואשמת בכך שאף דמות אשר מוצגת בה לא חותרת לטרור, וכי בכך היא אינה מייצגת נאמנות
את החברה הערבית בישראל.
הדיון בנושא התוכנית התלקח כאשר רשת Lowe's, אחת מענקיות הקמעונאות בתחום השיפוץ ואחזקת
הבית בארה"ב, ביטלה פרסומות שלה אשר שודרו בהפסקה של אותה תכנית. החברה טענה שההחלטה
אינה פוליטית, וכי היא נבעה מכך שמדובר בתכנית "בעייתית", מה שעלול לדחות
צרכנים פוטנציאליים. במחאה על מהלך זה, התחיל מנחה הדיילי שואו, ג'ון סטיוארט, להשיק
את פרס "ביצי השבוע" ע"ש חברת Lowe's (לשם הבהרה, הכוונה היא אינה לביצים שמטילה התרנגולת),
אשר מוענק מידי שבוע על הפגנה מרשימה של אינטרסנטיות וחוסר מודעות.
הכל אודות אוּמה
כאשר מדברים על אישים מוסלמים בולטים
בפוליטיקה האמריקאית, אי אפשר שלא להזכיר את קית' אליסון, חבר הקונגרס מטעם מדינת
מינסוטה. אליסון, אפרו-אמריקאי שהמיר את דתו לאסלאם, הוא המוסלמי הראשון בהיסטוריה
שנבחר לכהן בקונגרס האמריקאי, והיחיד נכון להיום. הוא נמנה על תומכיו הנלהבים
ביותר של ברני סנדרס, ובאשר לטראמפ, אליסון היה "הראשון לזהות" את
זכייתו הצפויה במועמדות הרפובליקנית לנשיאות, כפי שניתן לראות בקטע הבא:
אך בעוד שאליסון הוא פוליטיקאי ססגוני
שמרבה להתראיין בתקשורת ולהביע את עמדותיו, הדמות המוסלמית המעניינת ביותר
בפוליטיקה האמריקאית, בעיני לפחות, נמצאת דווקא מאחורי הקלעים. שמה הוא אומה
אבדין, והיא היועצת הקרובה ביותר של הילארי קלינטון ואשתו של אנתוני וינר, חבר
הקונגרס לשעבר הידוע לשמצה.
אבדין, בת 39, נולדה להורים מוסלמים ממוצא
הודי ופקיסטני. בגיל שנתיים עברה עם הוריה לערב הסעודית והתחנכה בבית ספר בריטי לבנות,
עד שובה לארה"ב עם משפחתה בגיל 18. לצד השפה האנגלית, היא דוברת גם ערבית ואורדו
(השפה המדוברת בפקיסטן) באופן שוטף, ונחשבת למומחית בנושאים בינלאומיים רבים. חריפותה
האינטלקטואלית זיכתה אותה בהכרה, כאשר אפילו הסנאטור הרפובליקני ג'ון מקיין הביע
השתאות מהבנתה המעמיקה בכל הנוגע למזרח התיכון. בשנת 2010 הכליל אותה מגזין טיים
ברשימת 40 מנהיגי העתיד בפוליטיקה האמריקאית.
הקשר לפוליטיקה החל בשנת 1996 כאשר אבדין
- אז סטודנטית באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון - התמחתה אצל הילארי קלינטון, שהייתה
אז הגברת הראשונה. בין השתיים נוצר קשר אמיץ, ועם השנים הפכה אבדין ליד ימינה של
קלינטון. היא שיחקה תפקיד חשוב בכל קמפיין בו התמודדה קלינטון מאז זכייתה במושב
הסנאט מטעם מדינת ניו יורק בשנת 2000. קלינטון עצמה תיארה את אבדין כ"בתה השנייה",
ואמה של אבדין הביעה קנאה בקלינטון על שזכתה לבלות במחיצת בתה יותר זמן ממנה.
הרקע הדתי של אבדין ומשפחתה היה לה לא
אחת לרועץ. בשנת 2012 טענו מספר פוליטיקאים רפובליקנים, ביניהם מישל בקמן אשר
התמודדה לנשיאות באותה שנה, שבני משפחתה של אבדין היו קשורים לארגון "האחים המוסלמים",
וכי לא ניתן לסמוך עליה. אותם מחוקקים לא נתנו לעובדה שאבדין הייתה נשואה לוינר, מחוקק יהודי פרו-ישראלי במיוחד, לבלבל אותם. טענות אלו נדחו בביטול על ידי
גורמים מכל רחבי הקשת הפוליטית: עמיתיה הדמוקרטים, הסנאטור ג'ון מקיין, "הליגה
נגד השמצה" בראשותו של אייב פוקסמן ואפילו מנהל הקמפיין של בקמן עצמה. כיום
עולות האשמות דומות מטעם גורמים בקמפיין של טראמפ, כדוגמת יועצו הקרוב רוג'ר סטון,
אשר טענים שהיא עשויה להיות "סוכנת טרור".
דווקא פרשיות על רקע אישי, ולא דתי, הן
שהעיבו על הקריירה המבטיחה של אבדין יותר מכל. ראשית הייתה זו התפוצצות הפרשייה
המביכה של בעלה, אשר בשנת 2011 פרסם בטעות בטוויטר תמונה של איבר מינו, אותה ניסה
להעביר לאישה אחרת. שנית, קרבתה לקלינטון הביאה בין היתר לאזכור שמה ב"פרשיית
האימיילים", כאשר ה-FBI בוחן כיום את האפשרות שמידע שהועבר
במיילים ששלחה אבדין היה עלול להיות מסווג. לבסוף, מבדיקה שנערכה במסגרת "חוק
חופש המידע", עולה כי אבדין ביצעה עבודות ייעוץ לחברות פרטיות כפרילנסרית,
תוך שהיא מועסקת על ידי הממשל בתקופת כהונתה של קלינטון כשרת החוץ. כעת אם כן, נבחנת הטענה שהעסקתה של אבדין במתכונת זו היוותה עבירה על החוק.
המוסלמים (ושונאיהם) נוהרים לקלפיות
האירוע הקשה באורלנדו מצטרף אל שני
אירועים נוספים: הפיצוץ במרתון בוסטון בשנת 2013 והירי בסן ברנרדינו בשנת 2015,
אשר גבו במשותף את חייהם של 17 אזרחים אמריקאים. על אף שאירועים אלו אינם חריגים
בהישנותם בהשוואה לאירועי ירי המוניים בארה"ב, העובדה שמבצעי הפעולות היו
אזרחים מוסלמים, אשר אמצו לקרבם אידיאולוגיה דתית קיצונית וקישרו בינה ובין
פעולותיהם האלימות, העלתה שאלות רבות. אשר על כן, גישת הממשל ביחס ללוחמה בטרור
וביחס למעורבותה התיאורטית של הקהילה המוסלמית עצמה בפעולות שכאלה, עלתה לדיון
ציבורי.
עד כה, דבקה קלינטון בעמדתו של אובמה בכל
הנוגע לביטוי "אסלאם קיצוני", בין היתר מתוך רצון למנוע הסתה כנגד
האוכלוסייה המוסלמית בארה"ב. היא אף ציינה באחד מהעימותים הדמוקרטיים כי
המודל שלה בהקשר זה הוא לא רק הנשיא אובמה, אלא גם הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש הבן,
אשר הדגיש פעם אחר פעם שארה"ב אינה נלחמת באסלאם ונמנע על פי רוב מלהשתמש
בצמד המילים "אסלאם קיצוני". ביום שלאחר הירי באורלנדו, היא כבר העלתה
את הביטוי על שפתה, אך אמרה שלדעתה הדיון סביבו הוא דמגוגיה אשר אינה מסייעת במאום
למאבק בטרור, וכי הוא תורם בעיקר לדמוניזציה.
דעת הקהל, כך נראה לפי שעה, נוטה בהקשר
זה לכיוונו של טראמפ. סקרים מהימים האחרונים מראים כי לפחות מחצית מהאומה
האמריקאית תומכת בהצעתו בכל הנוגע לעצירת כניסתם של מוסלמים לשטח ארה"ב. מעבר
לכך, סקר שנערך בדצמבר 2015 (הרבה לפני מאורעות אורלנדו) הראה כי 32% מהאזרחים
תומכים במעקב נקודתי אחר מוסלמים לאור דתם, ו-25% מהם חושבים שמוסלמים צריכים לשאת
עמם תעודת זהות מיוחדת אשר תבדיל אותם מיתר האוכלוסייה.
לאור נתונים אילו, אין זה מפתיע
שהמוסלמים מרגישים שבמערכת בחירות זו הם נמצאים על עברי פי פחת, וכי עליהם לעשות
כל שביכולתם כדי למנוע את היבחרו של טראמפ לנשיאות. מגמה זו צפויה להביא לאחוזי
הצבעה גבוהים במיוחד מצדם לטובת הדמוקרטים, לסייע לקלינטון בווירג'יניה ובפלורידה
ולסכל את תקוותיו של טראמפ להעביר את מישיגן לצד הרפובליקני. יחד עם זאת, הסנטימנט
האנטי-מוסלמי, אשר מורגש היטב ברחבי ארה"ב, בהחלט עשוי להוות משקל נגד למגמה
זו ואף לעקוף אותה בהשפעתו.
מילה לסיום
טרור שמקורו בתעמולה של דאע"ש הוא איום
על ארה"ב. זמינותו הבלתי נתפסת של הנשק אמנם מעצימה איום זה, אך אין היא מבטלת
את הסכנה שברעיונות התומכים באלימות ובהקצנה דתית. כמו כן, אין להקל ראש באפשרות שרעיונות
אלו יזכו לאפיל בקרב אמריקאים מוסלמים. ככל שדאע"ש וארגונים הדומים לו יהוו
כוח משמעותי באינטרנט וברשתות החברתיות, תיאלץ ארה"ב למצוא דרכים להתגוננות מפני
אזרחים המועדים להזדהות עם אותן תנועות. בהקשר זה, ארה"ב אינה שונה מיתר
המדינות המערביות בהן קיימות קהילות מוסלמיות, והטבח באורלנדו הינו ראיה לכך.
יחד עם זאת, חשוב מאוד לעשות אבחנה
ברורה בין אלה שבחרו לאמץ לקרבם את הג'יהאד, אשר הגיעו משולי החברה והושפעו גם
מגורמים נוספים (עיין ערך מיניותו של המפגע באורלנדו) ובין כלל הקהילה המוסלמית
בארה"ב. מדובר בקהילה אשר משתלבת בכל רזי החברה והכלכלה, שומרת על החוק ומוקיעה
ברובה את האלימות של אלה היוצאים מקרבה.
"על פילים וחמורים" בפייסבוק
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של הבלוג,
"בחירות בארה"ב 2016", ותוכלו לקבל עדכונים על כל פוסט שמתפרסם, או
על חומרים מרתקים נוספים הקשורים לבחירות.
כתובת העמוד: https://www.facebook.com/yiftach.dayan/
כמו כן, אתם מוזמנים לעקוב אחריי
בטוויטר, @yiftachdayan, ולקבל את העדכונים משם.
אהבתם את הפוסט?
אתם מוזמנים לשתף אותו בפייסבוק או בטוויטר
J
"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד" - תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות" - מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד
"הסקסופון בכה מאוד" - תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות" - מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד
"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי
"בחירתה של ניקי" - האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה
"היום שאחרי הילארי" - מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית
"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות
"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני
"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון
"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה
