חמוריקו כְּצֵל מבקיע / כיצד צריכה קלינטון לנהוג בסנדרס לקראת סיום הפריימריז

מאז שהתחלתי לכתוב את הבלוג ועד היום, שואלים אותי רבים מדוע בחרתי לכנותו "על פילים וחמורים". כעת, בחלוף חמישה חודשים ושישה עשר פוסטים, כנראה שאין מנוס מלהסביר: מדובר בסמלי שתי המפלגות הגדולות, פיל בצד הרפובליקני וחמור בצד הדמוקרטי. הפוסט הקודם ("פילים בתהלוכה") עסק במפלגה הרפובליקנית, ועל כן הוא נפתח עם התייחסות לפיל מפורסם - "דמבו הפיל המעופף". כעת ברצוני להתמקד במפלגה הדמוקרטית, ומן הראוי שנתחיל בלעשות כבוד לחמור – ועוד אחד "משלנו"!

בשירו "הבלדה על חמוריקו", מספר נתן אלתרמן על החמור של איכר בשם שייע. שמו היה חמוריקו והוא היה נוער בשני קולות, טנור לירי עם בס בריטון. חמוריקו, איך לומר, לא היה העיפרון הכי מחודד בקלמר. הוא לא דיבר שפות רבות, ולא היה לו ידע כללי יוצא דופן, אך קולו היה יפה ובעיקר חזק באופן קיצוני. היו ששנאו את קול נעירתו של חמוריקו והיו שאהבו אותו. דבר אחד היה בטוח, לא היה ניתן להישאר אדישים כלפיו, כמתואר בפזמון השיר:

אִיָה אִיָה אִיָה, עד הרחק עד קצוות רקיע

וזקנים מקיצים ורוטנים

יימח שמו זה חמור של שִייָע

וישישות וּנְערות

מקשיבות ואומרות

איזה קול יש לו מָמָה מִיָה.

לאחר שנים ארוכות של סבל מתמשך או תענוג צרוף עבור תושבי הכפר (תלוי את מי שואלים), חמוריקו ושייע הלכו לעולמם. התושבים חשבו שכך תמה ונשלמה חווית קולו של חמוריקו, אך הנחה זו, כפי שהסתבר, הייתה מוקדמת מדי. בלילות סערה, כאשר הם היו ספונים בביתם, הופתעו התושבים, כפי שסיפר אלתרמן, לשמוע קול מוכר:

ובין רוח ורעם אֲזַי עולה קול

ונוער אִיָה אִיָה אִיָה

ומכים הברקים ובין שחק וּשְאוֹל

חמוריקו כְּצֵל מבקיע.

כל העיניים על ברני

במועמדותו לנשיאות ארה"ב, מזכיר ברני סנדרס במעט את "חמוריקו" של אלתרמן. הצעות המדיניות שלו אינן מפורטות ועל פי רוב אינן מתבססות על נתונים ומחקרים. למעשה, גם תומכיו הגדולים ביותר מטילים ספק במידת הישימות שלהן. סנדרס גם אינו בקיא במיוחד במדיניות חוץ, וחלק מהתבטאויותיו מתאימות יותר לסטודנט אידיאליסט שעל קיר חדרו מתנוסס פוסטר של צ'ה גווארה, מאשר לסנאטור ותיק המתמודד לנשיאות ארה"ב.

אך בנאומיו חוצבי הלהבות של סנדרס על המערכת הבנקאית, על הצורך במימון ההשכלה הגבוהה ועוד, המסר הוא כה חד וברור עד שניתן למשש אותו. הופעתו חמורת הסבר וקולו הצרוד, אשר בנסיבות רגילות היו גורמים לאבד כל עניין בו, רק מגבירים את האותנטיות שלו, ואת התחושה שהוא אומר דברים כהווייתם. נראה כי סנדרס לא באמת צריך להוסיף לעמדותיו פן של בקיאות ושל ירידה לפרטים, שכן כפי שנאמר על חמוריקו: "כי בָּזֶה הוא כאילו אמר את הכל, כי בָּזֹאת את הכל הבִּיע".

ויש עוד נקודת דמיון משמעותית אחת בין סנדרס לחמוריקו והיא קשורה לסוף השיר. הפריימריז הדמוקרטיים מתקרבים לקיצם. ב-7 ביוני תתקיימנה התחרויות בשש מדינות, כאשר הגדולה והחשובה שבהן היא קליפורניה. הסקרים מנבאים לקלינטון ניצחון דחוק, ובכל מקרה נראה כי היא תגיע למספר הצירים הדרוש על מנת להבטיח את המועמדות. בין אם סנדרס יפרוש לאחר הפריימריז הללו ובין אם ימתין עד לוועידה הדמוקרטית בסוף חודש יולי, ניכר כי מועמדותו עומדת להגיע לסוף הדרך. אבל כפי שחמוריקו המשיך להיות נוכח גם לאחר מותו, כך גם סנדרס צפוי להיות מורגש היטב גם לאחר פרישתו מהמרוץ. זאת לדאבונם של קלינטון ותומכיה, המקבילים לזקני הכפר בשירו של אלתרמן.

בכל צומת בה קלינטון תביע תמיכה במערכת הבנקאית, תתעלם מהאינטרסים של הירוקים, ותנסה לקרוץ למרכז המפה הפוליטית, היא עתידה לפגוש את סנדרס. אמירותיו הלעומתיות הצפויות, תגרומנה לרבים מתומכיו להתרחק מקלינטון, ולהישאר בבית ביום הבחירות. בשבועיים האחרונים, מלמדים הסקרים הצמודים בין קלינטון לטראמפ על הצורך הדחוף באיחוד השורות אצל הדמוקרטים, אם ברצונם להישאר בבית הלבן. אשר על כן, קלינטון תידרש להחליט בקרוב מאוד כיצד היא מתכוונת לנהוג בסנדרס, תוך היערכות למרוץ מול טראמפ, אך גם לזכייה אפשרית בנשיאות.

לעניין זה, אציג בפניכם את שלוש האפשרויות העומדות בפני קלינטון, עם דוגמאות היסטוריות אשר תסייענה בהמחשת אותן אפשרויות.

האפשרות הראשונה: "שמור את חבריך קרובים, ואת אויביך קרובים יותר"

האפשרות הראשונה של קלינטון היא "לחבק" את סנדרס ולקרב אותו כמה שרק אפשר לקמפיין שלה. ניתן לעשות זאת בכמה דרכים פרקטיות. הדרך הראשונה היא הענקת משרת המועמד לסגן הנשיאות לסנדרס. דרך נוספת יכולה להיות שילוב שלו בתפקיד אמורפי כמו "הממונה על צדק חברתי". המטרה היא כמובן לנסות לשאוב את האנרגיה האדירה שאופפת את הקמפיין של סנדרס, ולנתבה לטובת מועמדותה של קלינטון. מהלך שכזה יוכל להפיח רוח חדשה בקמפיין של קלינטון, ולהבטיח את תמיכת הצעירים.

בעת "רכישה" של סנדרס לצרכי הקמפיין ולפני השימוש בו, יש לעיין בעלון לצרכן. בדיוק כפי שקיימות סיבות טובות לשמור את סנדרס הכי קרוב שאפשר, כך גם צריכות להידלק לא מעט נורות אזהרה. ראשית, ברגע שסנדרס הופך לחלק מהקמפיין, קלינטון למעשה אחראית עליו. אמירות שנויות במחלוקת של סנדרס על ישראל, על וול סטריט או על המפלגה הדמוקרטית, תדרושנה התייחסות מצדה, ולא מן הנמנע שכתוצאה מהן תיקלע קלינטון למצבים של מגננה. שנית, במידה וקלינטון אכן תזכה בנשיאות, הרי שבעטיו של החיבוק המקרב הזה, היא לא תהיה בעלת בית אבסולוטית. סנדרס לבטח ידרוש לגבות ליטרת בשר כלשהי, וקלינטון תיאלץ לשלם לו ולהקריב תחומי מדיניות מסוימים.

דוגמה לאימוץ מוחלט של היריב: רונלד רייגן וג'ורג' בוש האב

אם תבחר קלינטון באפשרות זו, המורה שלה יהיה לא אחר מאשר רונלד רייגן. בפריימריז הרפובליקניים לנשיאות בשנת 1980 התייצב רייגן, שכמעט זכה במועמדות ארבע שנים קודם לכן, כפייבוריט מול ג'ורג' בוש האב, ראש ה-CIA לשעבר. הטונים בהתמודדות זו היו לא אחת צורמים במיוחד. רייגן, אשר טען כי קיצוצי מיסים יביאו גם לצמיחה כלכלית וגם לגביית מיסים גבוהה יותר, כינה את מדיניותו שלו "כלכלת היצע" (Supply-side economics). בוש, אשר טען שרייגן מוליך את הציבור שולל באשר לסיכויי ההצלחה של מדיניות זו, כינה אותה "כלכלת וודו" (Voodoo Economics).

לאחר שרייגן היה קרוב מאוד להענקת המועמדות לסגנות לג'ראלד פורד, הנשיא לשעבר אשר ניצח את רייגן בפריימריז ארבע שנים קודם לכן, הוא ביצע לפתע פניית פרסה והכריז על ג'ורג' בוש האב כסגן שלו לבחירות. בפרספקטיבה היסטורית, היתרונות והחסרונות של החלטה זו נראים ברורים.

מצד אחד, בוש היה סגן נאמן. הוא תמך לחלוטין ברייגן במהלך הבחירות הכלליות מול ג'ימי קארטר, ונמנע מלסתור או לבקר אותו. יתרה מכך, לאחר הניצחון בבחירות, עמד בוש כמצופה מנגד בעוד שרייגן קידם את המדיניות הכלכלית לה הטיף (קיצוץ מיסים והגדלת הוצאות הביטחון). זאת חרף העובדה שבמדיניות זו, יצר רייגן בדיוק את אותם גירעונות אדירים שמפניהם הזהיר בוש במהלך הפריימריז. בוש אפילו ניסה להתכחש לעלבונות העבר שהטיח ברייגן במהלך הפריימריז, כפי שניתן לראות בקטע זה:

מצד שני, רייגן נאלץ להעניק לבוש ולאנשיו (ראש הסגל ג'יימס בייקר ושר ההגנה קספר ויינברגר) דומיננטיות חסרת תקדים בכל הנוגע למדיניות חוץ. הגם שבתקופה זו הסתיימה המלחמה הקרה, הביאה מדיניות החוץ תחת שרביטו של בוש למספר כישלונות קולוסאליים. הדוגמא הבולטת ביותר היא התפוצצות "פרשיית איראן-קונטראס" בשנת 1986. במסגרת הפרשייה נחשף כי ארה"ב העבירה נשק לאיראן החומייניסטית בתמורה לשחרור בני ערובה ולכספים שנועדו לממן את המחתרת בניקרגואה. הפרשייה פגעה קשות בתדמיתו של רייגן, אשר הכחיש חלקים נרחבים ממנה ואז נאלץ לחזור בו, והיא מהווה עד היום כתם על נשיאותו.

האפשרות השנייה: "טוס לי מהעיניים כפרה"

האפשרות השנייה של קלינטון היא היפוכה הגמור של האפשרות הראשונה, קרי התעלמות מוחלטת מסנדרס ומכל מה שהוא מייצג. גם כאן אופן הביצוע הוא פשוט למדי. ראשית, על קלינטון למנות לסגנות מועמד אשר אינו עולה בקנה אחד עם מסריו של סנדרס, כמו הסנאטור מווירג'יניה טים קיין או שר השיכון חוליאן קסטרו, עליהם דיברתי בפוסט "הסגן של בר כוכבא". שנית, יש להעניק לסנדרס כמה שפחות זמן מסך בוועידה הדמוקרטית. שלישית, במידה והוא תוקף את מהלכיה, על קלינטון לנסות לצייר אותו כהזוי, ולדבר מעל ראשו אל הצעירים והעצמאיים שבקולותיהם היא מעוניינת לזכות.

לבחירה באפשרות זו יש מספר יתרונות. ראשית, במסגרתה תוכל קלינטון "לשמור על ההגה" כנשיאה. בניגוד למקרה של רייגן עם בוש, היא לא תצטרך להיכנע לגחמותיו של יריבה. שנית, ויתור על הצורך לרצות את סנדרס יאפשר לקלינטון להשתמש בסגנות הנשיאות על מנת לשפר את סיכוייה לזכות במדינות מתנדנדות (עיין ערך טים קיין ומדינת וירג'יניה) או בקולות המיעוטים (עיין ערך קסטרו וההיספאניים). לבסוף, אם יוצאים מנקודת הנחה שסנדרס לא יתקוף את קלינטון כיוון שהוא אינו רוצה לשאת באחריות לזכייתו של טראמפ בנשיאות, הרי שמדובר בסיכון מחושב מבחינתה של קלינטון.

החסרונות במקרה זה הם כמעט מובנים מאליהם. כתף קרה לסנדרס משמעותה ויתור ביודעין על אחוז ניכר מתומכיו, להם היא זקוקה נואשות אם לשפוט על פי הסקרים הארציים שנערכו בשבועות האחרונים. גם אם קלינטון תנצח את טראמפ בבחירות הכלליות, היא תקנה לעצמה מבקר חריף בדמותו של סנדרס, ולמעשה תיאלץ להתמודד עם תופעה שאובמה לדוגמא לא נאלץ להתמודד עמה: אופוזיציה משמאל. בנוסף, התעלמות מסנדרס כעת מגדילה משמעותית את הסיכוי לפריימריז בתוך המפלגה לפני הקדנציה השנייה. כפי שאדגים בהמשך, תסריט זה טומן בחובו השלכות הרסניות.

דוגמה לדחייה מוחלטת של היריב: ביל קלינטון וג'רי בראון

אם קלינטון מעוניינת לבחור באפשרות השנייה, היא לא תצטרך ללכת רחוק מדי בשביל למצוא מדריך טוב. בעלה ביל היה מהבולטים שבחרו באפשרות זו, כאשר התמודד בשנת 1992 בפריימריז מול ג'רי בראון, מושל קליפורניה בעבר (וגם כיום). קיימות מספר נקודות דמיון בין בראון דאז וסנדרס כיום. בדומה לסנדרס, גם בראון הטיף בזמנו להידוק הרסן על המערכת הבנקאית ולהחמרת הרגולציה על וול סטריט. בנוסף, כמו סנדרס, גם בראון גייס סכומים משמעותיים מתורמים קטנים, וגם הוא סירב לפרוש מהמרוץ לאחר שכבר היה ברור שהוא בדרכו להפסד.

היריבות בין קלינטון ובראון ירדה במקרים רבים לפסים אישיים. בראון האשים את קלינטון בכך שכמושל הוא העסיק בחוזי עתק את משרד עורכי הדין בו עבדה הילרי, ובמעשי שחיתויות נוספים. בתגובה טען קלינטון שבראון ניסה להטות בתי משפט מדינתיים מִלִבְלום הגבלה של מימון בחירות, וכי העביר כספי משלם מיסים למשרד עורכי הדין שלו. "דם רע" זה אנדרסטייטמנט לתיאור ההתנגחויות שאירעו בין השניים, כפי שניתן לראות בסרטון זה (חובה):

מעטים היו מופתעים כאשר קלינטון ויתר על התענוג של בראון כמועמד לסגן הנשיאות ובחר במקומו באל גור, הסנאטור מטנסי. יחד עם זאת, ההתנערות החד משמעית של קלינטון מבראון דווקא כן גרמה להרמת גבות. לקראת הכתרתו בוועידה הדמוקרטית, הפגין קלינטון מידה יתרה של איבה כלפי בראון בכך שלא אפשר לו לשאת דברים, והמפלגה הדמוקרטית התייצבה לימינו של קלינטון ואכן מנעה זאת מבראון.

למדיניות שבחר קלינטון בכל הנוגע לבראון היו השלכות. ראשית, בראון לא הכריז על תמיכתו בקלינטון ולא סייע לו בבחירות הכלליות. קלינטון אמנם זכה בנשיאות, אבל ניצחונו נבע במידה רבה ממועמדותו העצמאית של רוס פרו, אשר נגסה בתמיכת הרפובליקנים. יתרה מכך, בראון הפך למבקר חריף של קלינטון כנשיא. בין היתר, הוא קטל את הקיצוץ שהעביר קלינטון בתוכניות הרווחה, ואף הצהיר שהמפלגה הדמוקרטית "נכבשה על ידי שחיתות ולוביסטים" באשמתו של קלינטון. 

האפשרות השלישית: "תניח את המספריים ובוא נדבר על זה"

האפשרות השלישית, והסבירה ביותר בעיני בנסיבות הנוכחיות, היא אמצע הדרך בין שתי האפשרויות הראשונות. במסגרתה, תביע קלינטון כבוד והערכה לסנדרס ותיתן לעמדותיו מקום בקמפיין שלה, תוך שמירה על ריחוק ידידותי ככל שניתן בתחומים רבים. האפשרות תקבל ביטוי בכך שבמקום למנות את סנדרס לסגן, תבחר קלינטון במועמד/ת אשר יהיו מקובלים עליו כמו שארוד בראון, הסנאטור מאוהיו, או אליזבת' וורן, הסנאטורית ממסצ'וסטס. בנוסף, יכולה קלינטון להעניק הבטחת בחירות ברוח הקמפיין של סנדרס, כמו מימון ההשכלה הגבוהה של צעירים באוניברסיטאות מדינתיות.

היתרון המשמעותי של מדיניות זו עשוי להיות השיפור הצפוי ביחסם של תומכי סנדרס אל מועמדותה של קלינטון. בעוד שהגרעין הקשה של מעריציו יימנע מלהצביע עבורה, אחוז ניכר מהם יוכלו כעת לשים בקלפי פתק דמוקרטי ולחיות עם עצמם בשלום. מידת ההצלחה של אפשרות זו תלויה במידה רבה במידת החיבה שייבחר סנדרס להפגין כלפי קלינטון והמפלגה הדמוקרטית (אליה הוא לא השתייך עד חודשים ספורים לפני הפריימריז). יחד עם זאת, ייתכן שיהיה די בתמיכה נקודתית של סנדרס בקלינטון, ובהימנעותו מהשמעת דברי ביקורת, החל מכינוס הוועידה הדמוקרטית ואילך, כדי להביא לאחדות המיוחלת בצד הדמוקרטי. 

דוגמה לפשרה עם היריב: ג'ימי קארטר וטד קנדי

אם קלינטון תרצה לבחור במה שמאחורי וילון מספר 3, היא תוכל ללכת בנעליו של ג'ימי קארטר. בשנת 1980 נאלץ קארטר להתמודד עם הסיוט של כל נשיא מכהן: פריימריז. אדוארד (טד) קנדי, האח הצעיר של ג'ון ובובי, היה זה שקרא את התיגר. הוא תקף את קארטר משמאל וטען שהוא דומה יותר לרפובליקן מלדמוקרט. בנוסף, הוא קבע שקארטר נעזר במשבר מחירי הנפט אשר שרר באותה עת כדי להדוף ביקורת לגיטימית. קארטר לא נשאר חייב, וטען שקנדי, אשר שימש כסנאטור, קבר את היוזמה לקידום רפורמת בריאות כיוון שהעדיף לנסות ולהעבירה רק כאשר הוא עצמו ייבחר לנשיא, תוך שהוא לוקח את הקרדיט על המהלך.

בדומה לסנדרס ולג'רי בראון, גם קנדי היה עקשן. הוא סירב לפרוש מהמרוץ אפילו אחרי שהפריימריז האחרונים נערכו ואחרי שקארטר כבר השיג את הצירים הדרושים להבטחת המועמדות. יתרה מכך, הוא היה לאחד המועמדים הבודדים בהיסטוריה אשר ניסו להביא למהפך בוועידה הלאומית. תכניתו הייתה להביא לכך שהצירים בוועידה ישוחררו ממחויבויותיהם (אשר נקבעו על פי תוצאות הפריימריז השונים) ויצביעו בחופשיות, ובכך אולי להשיג את הניצחון, אך מאמציו עלו בתוהו.

קארטר לא אימץ את קנדי לחיקו, אבל הוא גם לא התעלם ממנו. לאחר שהבטיח את מועמדותו בוועידה, הוא פצח במו"מ עם קנדי, ובמסגרתו הסכים לשינויים רבים במצע המפלגתי. הבולט שבהם היה ההבטחה לקידום תיקון חוקתי בדבר שיוויון זכויות בין גברים לנשים, צעד שקארטר התנגד לו כיוון שהתכוון לפנות בעת הבחירות הכלליות אל מרכז המפה הפוליטית. בתמורה, נשא קנדי נאום וקרא לתמיכת אוהדיו בקארטר. הנאום לא שיקף תמיכה מקיר לקיר בנשיא, אבל הוא הספיק כדי להביא לאיחוד השורות ולמִזעור נזקים לאחר פריימריז מתישים במיוחד. קארטר אמנם נחל תבוסה בבחירות מול רייגן, אבל הוא הצליח להשאיר את המפלגה דמוקרטית מאוחדת לקראת שנות האופוזיציה. בקטע להלן – נאומו של קנדי בוועידה הדמוקרטית (1980):

סיכומו של דבר

מאז שזכה טראמפ במועמדות המפלגה הרפובליקנית, מעמדו בסקרים הלאומיים השתפר פלאים. הסיבה לכך, בעיני רבים מהמומחים, היא פשוטה: המפלגה הרפובליקנית התאחדה (פחות או יותר) סביב מועמדה לנשיאות, והמפלגה הדמוקרטית עדיין לא. סיום הפריימריז מהווה הזדמנות מצוינת עבור הילרי קלינטון להביא לאותו איחוד מתבקש, ובכך להגדיל שוב את הפער בינה ובין טראמפ.

כדי לקבל מושג על מידת הצלחתה של קלינטון במשימה זו, יהיה עלינו לעקוב בדריכות אחר האופן בו היא תבחר לנהוג בברני סנדרס. היא אולי הייתה מעדיפה לנהל את מערכת הבחירות ללא כל תלות בסנאטור מוורמונט, אבל אם היא לא רוצה להתעורר בלילות ולשמוע את קול נעירתו של חמוריקו, כדאי לה לקבל את העובדה שסנדרס יטביע את חותמו על הקמפיין שלה, בדרך זו או אחרת.

עדיין לא עשיתם לייק בפייסבוק? חמוריקו עוד יגיע גם אליכם!

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של הבלוג, "בחירות בארה"ב 2016", ותוכלו לקבל עדכונים על כל פוסט שמתפרסם, או על חומרים מרתקים נוספים הקשורים לבחירות.

כתובת העמוד: https://www.facebook.com/yiftach.dayan/

כמו כן, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בטוויטר, @yiftachdayan, ולקבל את העדכונים משם.

אהבתם את הפוסט?

אתם מוזמנים לשתף אותו בפייסבוק או בטוויטר J

פוסטים קודמים

"פילים בתהלוכה" - מה יעלה בגורלה של המפלגה הרפובליקנית

"הסגן של בר כוכבא" - בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ

"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד" - תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות" - מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד

"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ

"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי

"בחירתה של ניקי" - האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה

"היום שאחרי הילארי" - מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית

"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות

"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני

"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון

"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה

פילים בתהלוכה / מה יעלה בגורלה של המפלגה הרפובליקנית (וגם הדמוקרטית)

פרולוג

אחד מסרטי דיסני שהיו אהובים עליי כילד היה "דמבו הפיל המעופף".

הסרט מתאר את עלילותיו של דמבו, פיל צעיר בקרקס, אשר הופך ללעג וקלס בעיני הכלל בגלל אזניו הגדולות באופן חריג. זאת ועוד, כאשר אמו של דמבו מנסה להגן על בנה, היא מעוררת מהומה ומנהל הקרקס מחליט לכלוא אותה, ובכך הוא מותיר את דמבו לבדו. "דמבו" הוא סרט מרגש עד דמעות, עם ביקורת חריפה על אכזריותה של החברה כלפי פרטים יוצאי דופן. הסרט מציע גם מסר אופטימי לאלה הסובלים מאכזריות זו, שכן בסופו דמבו לומד לעוף באמצעות אוזניו, וזוכה להערצה.

אבל בין כל הקטעים החביבים והמרגשים, הסרט מכיל גם סצנה אחת, מוזרה במיוחד, אשר הטרידה את שלוותי עוד אז בילדותי, ושעד היום אני תוהה על קנקנה. במסגרת סצנה זו, לאחר שדמבו שותה מים אשר נמהלו באלכוהול, הוא משתכר ומתחיל להזות. במסגרת הזיותיו, רואה דמבו דמויות של פילים בכל מני צבעים (בעיקר ורוד) צועדות בתהלוכה של תזמורת. אט אט הופכת התזמורת לרצף סוריאליסטי ומטריד של אירועים שאין ביניהם כל חוט מקשר. גם מילות השיר המתנגן ברגע, "פילים בתהלוכה" (Pink Elephants on Parade), אינן קוהרנטיות ואף מוסיפות על הבלבול.

מה פה קורה פה

במהלך החודש האחרון, המרוץ לנשיאות חווה תפנית מעניינת. בראשית התקופה, המפלגה הרפובליקנית הייתה נתונה בעימות חריף נוכח הקרב בין דולנד טראמפ ותומכיו לבין אלה שהאמינו שכל מועמד אחר עדיף על פניו. במקביל, ההתמודדות בצד הדמוקרטי נראתה מנומנמת למדי, לאחר שהילרי קלינטון נראתה כמי שהבטיחה את ניצחונה על ברני סאנדרס.

כעת, התמונה נראית אחרת לחלוטין. לפתע הצד הדמוקרטי הוא זה שנראה משוסע ומפוצל, לאחר שתומכיו של סאנדרס זעמו על האופן בו אנשי המפלגה הדמוקרטית, המזוהים עם מחנה קלינטון, בחרו לנהל את הוועידה לשיבוץ הצירים במדינת נבאדה. לעומת זאת, אצל הרפובליקנים, הופתעו רבים להיווכח כי זכייתו בפועל של טראמפ במועמדות דווקא הביאה לאיחוד מהיר יחסית של השורות.

אז נכון, הפילים של המפלגה הרפובליקנית מסתדרים בתהלוכה סביב טראמפ לקראת הבחירות הכלליות. אבל כשבוחנים תהלוכה זו מקרוב, מגלים מחזה ביזארי למדי, המזכיר את התהלוכה בה חזה דמבו בהזיותיו. לפתע מסתבר שיש חמישים גוונים של תמיכה בטראמפ מצד הפוליטיקאים המכהנים במפלגה, עם ניואנסים שונים ומשונים, שכל אחד מהם בוחר לסגל לעצמו.

בראש החבורה עומד ג'ף סשנס, הסנאטור מאלבמה, אשר הודיע על תמיכה בלתי מסויגת בטראמפ עוד בראשית הפריימריז. אחריו עומדת קלי איוט, הסנאטורית מניו האמפשייר, אשר הודיעה כי תעניק לטראמפ את תמיכתה (Support) אך לא תמליץ עליו לנשיאות (Endorse). אחריה מתייצב פיטר קינג, חבר הקונגרס מניו יורק, אשר ימליץ על טראמפ לנשיאות אך לא יערוך עבורו קמפיינים. הבא בתור הוא מיודענו מרקו רוביו, אשר הודיע כי יתמוך בטראמפ וימליץ עליו לנשיאות, אך באותה נשימה מדגיש כי הוא חולק עליו כמעט בכל נושא. אחרי רוביו מגיע תורו של לינדזי גראהם, הסנאטור מדרום קרוליינה, אשר עד כה רק הודיע כי "ניהל עם טראמפ שיחת טלפון ידידותית". בסוף התהלוכה, ניצב טד קרוז המאוכזב, אשר אינו מתכוון לתמוך בטראמפ, אך בה בעת אינו מתכוון לעשות דבר כדי להפריע להתמודדותו על הנשיאות.

מבולבלים ? גם אנחנו, וחשוב מכך, גם הרפובליקנים.

כאשר בוחנים כל מקרה לגופו, ניכר כי כל אחד מהנבחרים מנסה למצוא את האיזון העדין בין האידיאולוגיה האישית שלו, סיכוייו להיבחר מחדש, הסלידה מטראמפ בציבור הרחב והאהדה לה זוכה טראמפ בקרב מצביעי המפלגה. אבל דבר אחד בולט מאוד לעין: ברמה המפלגתית, מדובר בלא פחות מאנדרלמוסיה.

לדידי, לתהלוכה המוזרה של הפילים הרפובליקנים יש הסבר אחד: אף אחד עדיין לא יודע לאן מועדות פני המפלגה. השאלה כעת היא לא מה יהיו תוצאות הבחירות הקרובות, אלא מה יהיה אופיה של המפלגה, מה תהיה האידיאולוגיה שלה ולאלו קהלים היא תפנה מנקודה זו ואילך. כאשר טראמפ משחרר לאוויר משפטים כמו "זו אינה המפלגה השמרנית, אלא המפלגה הרפובליקנית", כפי שעשה בשבוע שעבר, משבר זה מקבל משנה תוקף.

אז כדי להקל על הפילים הרפובליקנים, ובכדי לנסות במקביל לעשות גם לנו קצת סדר, להלן שלושה תרחישים אפשריים לגורלה של המפלגה הרפובליקנית.

תרחיש א': עד החתונה (ומקסימום אחריה), זה יעבור

התרחיש הראשון, והאופטימי ביותר מבחינתם של מרבית הפוליטיקאים הרפובליקנים המכהנים, הוא שטראמפ הוא בסך הכל תופעה חד פעמית – יוצא מן הכלל אשר אינו מעיד על הכלל – ושבקרוב מאוד הוא יישלח אל תהום הנשייה של הפוליטיקה האמריקאית.

במסגרת תרחיש זה, המפלגה הרפובליקנית תשוב תוך זמן קצר להיות אותה מפלגה שכולנו הכרנו בערך מאז נבחר רונלד רייגן לנשיאות בשנת 1980. בכלכלה, היא תמשיך לקדם הפחתה של מעורבות ממשלתית, קיצוץ של מיסים וביטול של תוכניות הרווחה השונות. בדיונים אודות דת ומדינה, היא תעמוד לצד האוונגליסטים, ותקדם חוקים המתעמרים בקהילה הלהט"בית ובנשים המעוניינות לבצע הפלות. במדיניות חוץ, הם יוסיפו לתמוך בהוצאות ביטחוניות, אם כי הם צפויים להימנע ממעורבות צבאית ישירה של ארה"ב, כדי שלא לחזור על מלחמת עיראק השנייה.

במונחים של הבלוג הזה, הברית בין "הגנרל, הלוביסט והכומר", אודותיהם כתבתי בפוסט זה, תשוב על כנה.

הדרך המהירה ביותר להתממשות תרחיש זה היא כמובן הפסד של טראמפ בבחירות לנשיאות. ככל שהפסד זה יהיה צורב יותר, כך דחייתו של טראמפ מהמפלגה תהיה מהירה וחד משמעית יותר. שלא בדומה לישראל, בארה"ב המועמד הנבחר אינו משמש כיו"ר המפלגה, ועל כן הפסד בבחירות יביא להדחתו של טראמפ מתפקיד רשמי כלשהו הלכה למעשה. סיכוייו להיבחר בשנית בעוד 4 שנים יהיו אפסיים, וספק אם קיים בכל ארה"ב אדם אחר בעל אמונות, משאבים ובעיקר מעמד ציבורי כמו של טראמפ, אשר יהיה מסוגל לשחזר את הישגיו במרוץ הנוכחי.

גם אם טראמפ יצליח להמם את כל הפרשנים ולזכות בנשיאות, עיקרו של תרחיש זה עדיין יכול להתממש בסבירות גבוהה. גם כנשיא, עלול טראמפ לגלות במהרה שמפלגתו אינה מעוניינת לתמוך במדיניות שברצונו לקדם. כך למשל, צפויים רפובליקנים רבים להתנגד לבניית חומה על גבול ארה"ב-מקסיקו, אשר צפויה לעלות הון תועפות למשלם המיסים, ללא כל ערובה כי תסייע בבלימת ההגירה הבלתי חוקית. התנגדות דומה צפויה להתגלע סביב הגירוש של 11 מיליון מהגרים בלתי חוקיים, או העצירה של כניסת מוסלמים לארה"ב. טראמפ יהיה משותק מכל יכולת לקדם מהלכים משמעותיים. יתרה מכך, אם ינסה להמריד את האלקטורט כנגד המחוקקים השמרנים, הוא אף עלול להפוך לנשיא נטול מפלגה ולאבד סיכוי להיבחר מחדש לקדנציה נוספת.

לתסריט בו טראמפ יוותר נשיא ללא מפלגה יש תקדים היסטורי. ג'ון טיילר, הנשיא העשירי של ארה"ב (1841-1845), הושבע לאחר שהנשיא הנבחר, ויליאם האריסון, נפטר לאחר כהונה מרשימה של חודש ימים (הקצרה בהיסטוריה). כנשיא יצא טיילר כנגד המדיניות שקידמה מפלגתו, ואף הטיל פעמיים וטו על חוקים שהיא העבירה לשם הקמת בנק פדרלי חדש. בתגובה, גירשה אותו המפלגה משורותיה, ובתום הקדנציה הוא נאלץ לפנות את מקומו.

תרחיש ב': יהי זכרה ברוך

התרחיש השני הוא שהמפלגה הרפובליקנית, כפי שכולנו מכירים אותה כיום, תחדל מלהתקיים. ייתכן שהאדמה תיפער את פיה ותבלע אותה בשלמותה, וייתכן כי היא תמשיך לשאת את התואר "רפובליקנית", אך כל קשר בינה ובין המפלגה הנוכחית יהיה מקרי בהחלט.

כדי שתרחיש זה יתקיים, יהיה על טראמפ לגבור על קלינטון ולהיבחר לנשיאות. בדומה לתרחיש הראשון, גם כאן הניצחון צפוי להוביל לעימות בין טראמפ ובין המפלגה הרפובליקנית נוכח אי תמיכת המחוקקים במדיניות שהנשיא הנבחר ישאף לקדם. אלא שבניגוד לתרחיש א', כאן טראמפ יהיה זה שיסיים את העימות עם ידו על העליונה, בעוד שהמחוקקים הרפובליקנים ינחלו מפלה.

כאשר טראמפ יבין שמפלגתו אינה מעוניינת לסייע לו, שאיפתו המידית תהיה לעצב את המפלגה הרפובליקנית בדמותו ועל פי קווי המדיניות שהוא מעוניין לקדם. לשם כך, הוא עשוי להתנקם במחוקקים שיעמדו בדרכו באמצעות הרצת מועמדים מתחרים למושביהם בקונגרס בפריימריז פנימיים ב-2018 (בחירות אמצע הקדנציה).

מכאן העניינים יכולים להתפתח לשני כיוונים. הכיוון הראשון הוא שהמחוקקים יישרו קו עם טראמפ, או יודחו בניסיון להתנגד לו, והמפלגה הרפובליקנית תהפוך למפלגה פופוליסטית-לאומנית ברוח המפקד. הכיוון השני הוא שהמפלגה תפעיל את כל מנגנוניה כדי להתנגד להשתלטות העוינת. אם טראמפ ירגיש שאין לו סיכוי להשלים את המהלך, הוא עשוי לטרוף את הקלפים, לפרוש מיוזמתו מהמפלגה הרפובליקנית, ולהקים מפלגה חדשה. בבחירות הבאות הוא יעמוד בראש מפלגה חדשה זו, ולא מן הנמנע שהיא תגבר על המפלגה הרפובליקנית באחוזי התמיכה בה תזכה, ולמעשה תמחק אותה מהמפה, תוך שהדמוקרטים ימשיכו באין מפריע לדהור אל הבית הלבן.

נשמע כמו תרחיש בדיוני במיוחד? אולי, אבל קחו בחשבון שזה כבר קרה בעבר.

רובנו מכירים רק שתי מפלגות בפוליטיקה האמריקאית: הדמוקרטים והרפובליקנים. אם חוזרים "רק" 162 שנים לאחור, מגלים שפעם המפלגה המתחרה לדמוקרטים הייתה מפלגה בשם "הוויגים", אשר זכתה להנהיג את ארה"ב ואף להשביע שלושה נשיאים. אז מה הוביל לקריסתה ולקבירתה של מפלגת הוויגים עמוק בדפי ההיסטוריה?

באמצע המאה ה-19 חוותה ארה"ב הגירה מאסיבית של אירים לשטחה. המפלגה הדמוקרטית אימצה אותם, שכן היא הייתה אז מזוהה עם הדת הקתולית (אליה השתייכו מרבית האירים). הבוחרים של הוויגים רצו לגרש את האירים ולבלום את כניסתם, אבל מנהיגי המפלגה העדיפו דווקא לנסות לקרוץ לאירים, לאור הפוטנציאל לזכות בקולות נוספים. הבוחרים, אשר הרגישו שהוויגים בגדו בהם, החליטו להקים מפלגה חדשה, מפלגת "אלו שאינם יודעים דבר" (The Know Nothing Party). מפלגה זו השתלטה על מחוזות רבים אשר היו בשליטת הוויגים בבחירות בשנת 1854. לאחר שנתיים נוספות, נעלמה המפלגה הוויגית לחלוטין, ועל חורבותיה הוקמה המפלגה הרפובליקנית.

ישנם קווי דמיון ברורים בין הוויגים של שנות ה-50 של המאה ה-19, לבין הרפובליקנים של היום. לפני כשנה וחצי ניסו המחוקקים הרפובליקניים בסנאט, בהנהגת מרקו רוביו, לקדם רפורמת הגירה ביחד עם הדמוקרטים. המטרה, בעיני רבים, הייתה לזכות באמון האוכלוסייה ההיספאנית. מהלך זה "מתכתב" עם הקריצה ההיא של הוויגים למהגרים האירים. בחירתו של טראמפ בפריימריז, תוך שהוא מטיף למדיניות של גירוש המהגרים, היא גרסה מודרנית למפלגת "אלו שאינם יודעים דבר".

תרגיש ג': תסתדרו מחדש!

התרחיש השלישי הוא שבמהלך השנים הקרובות תחול "הסתדרות מחדש" (Realignment) במערכת הפוליטית האמריקאית בין שתי המפלגות, הרפובליקנית והדמוקרטית. במסגרת תהליך זה, צפויות שתי המפלגות להשתנות, כך שכל אחת מהן תאמץ קווי מדיניות מסויימים שבהם תמכה המפלגה השנייה עד לאחרונה.

תוצאות הפריימריז בבחירות אלו תחייבנה את המפלגה הרפובליקנית להכיר בעובדה שבוחריה דורשים שינוי. אי לכך, יהיה עליהם להתנער מערכים אשר עמדו בבסיס המצע שלהם בעשרות השנים האחרונות כדי לשמר את הסדר הקיים. תובנה זו עשויה להוביל את המחוקקים לשתף פעולה עם טראמפ במידה וייבחר לנשיא, ולאמץ חלק מעמדותיו אפילו במידה וקלינטון תנצח בבחירות.

במסגרת תרחיש זה, יחולו שינויים מרחיקי לכת בעמדות שתי המפלגות במספר תחומים מרכזיים.

תחום אחד בו צפוי לחול שינוי שכזה הוא הסחר החופשי. כפי שתיארתי בפוסט "מכה מתחת לחגורה", טראמפ מביע התנגדות נחרצת לסחר חופשי, בניגוד גמור לעמדת הממסד המפלגתי מאז ימי רייגן. בחירתו עשויה להביא לאימוץ עמדותיו מצד פוליטיקאים רבים, אשר יידרשו "להפוך את עורם". הגורמים אשר תלויים בסחר חופשי יותר מכל, כדוגמת בנקאים ואנשי עסקים אמידים, יעבירו את תמיכתם למפלגה הדמוקרטית, ויחדדו את עמדותיה בכל הנוגע לתמיכה בסחר חופשי. אנשי צווארון כחול רבים ינהרו לעבר המפלגה הרפובליקנית, ובמקביל יילכו אנשי צווארון לבן בכיוון ההפוך.

תחום נוסף בו צפוי לחול שינוי דרמטי הוא מדיניות החוץ. כפי שהסברתי בפוסט "הגנרל, הלוביסט והכומר", בתקופת ג'ורג' בוש הבן, תמכו הרפובליקנים במדיניות חוץ אקטיבית. כישלון המלחמה בעיראק הביא להיפוך במגמה, וכיום המפלגה נוטה דווקא לבדלנות. זכייה של טראמפ בנשיאות עשויה לסמן שיא חדש של בדלנות אמריקאית. תזכורת: טראמפ איים בקיפול בסיסיה של ארה"ב בגרמניה, יפן ודרום קוריאה, אם אלה לא תשתתפנה במימון אותם בסיסים. לאור העובדה שקלינטון נחשבת לתומכת במדיניות חוץ ניצית, ה"גנרלים" הרפובליקנים עשויים "לשבור שורות" לאחר הבחירות. המפלגה הדמוקרטית תהפוך ל"מפלגת המלחמה", בעוד שהרפובליקנים יהיו "מפלגת השלום", כפי שהיה בתקופת מלחמות העולם בארה"ב.

בדיוק כפי שהקטבים של כדור הארץ מתחלפים מדי כמה אלפי שנים, כך גם המפלגות בארה"ב מחליפות אחת עם השנייה עמדות במספר תחומים מדי כמה עשרות שנים. אחד מאותם תחומים היה ההזדהות עם האפרו-אמריקאים ותמיכה במצוקותיהם וזכויותיהם. בעבר, המפלגה הרפובליקנית הייתה זו שתמכה בשחורים, שכן אברהם לינקולן היה הנשיא הרפובליקני הראשון. במקביל, הדמוקרטים שאפו לשמר את העבדות, ולאחר ביטולה הם שקידמו את האפליה בדרום ארה"ב.

הזדהות זו החלה להשתנות בימי פרנקלין דלאנו רוזוולט, אך השינוי המשמעותי ביותר ארע בשנות ה-60. בשנים אלו, המפלגה הרפובליקנית אימצה לקרבה מועמד נשיאותי קיצוני אשר התנגד לזכויות השחורים (בארי גולדוואטר), בעוד שהדמוקרטים דווקא דחו מועמד שכזה מקרבם (ג'ורג' וואלס). שינויים אלו הביאו למעבר מהיר וחד של האפרו-אמריקאים לחיק המפלגה הדמוקרטית, ולהיפוך מוחלט של החלוקה המסורתית בין המפלגות.

אפילוג

לאחר שדמבו התאושש מהזיות הפילים בתהלוכה שראה בדמיונו, והוא וחברו הטוב, טימותי העכבר, מתעוררים על צמרת עץ. טימותי, שתוהה כיצד לכל הרוחות השניים הגיעו לשם, מסיק כי דמבו מסוגל לעוף בעזרת אוזניו הגדולות. השיכרון, כך נדמה, סייע לדמבו לממש את הפוטנציאל הגלום בו (לדאבונם של מבקרי הסרטים שנחרדו מהמסר אשר עשוי להתפרש בקרב ילדים). טימותי משכנע את דמבו להעז ולעוף בשנית וביחד הם מתרוממים מצמרת העץ ויוצאים לטיסת ראווה.

אז נכון, המפלגה הרפובליקנית חוותה זעזוע שלא ראתה כמותו כאשר טראמפ זכה בפועל במועמדות המפלגה לנשיאות. וכן, התנהגות הרפובליקנים הנבחרים בימים אלו היא מוזרה במקרה הטוב, בלתי ברורה בעליל במקרה הפחות טוב, והרסנית במקרה הרע. ובכל זאת, ייתכן שכל מה שראינו עד כה הוא "הרס יוצר", מהפכה שהייתה חייבת לקרות כדי שהמפלגה הרפובליקנית תשוב להיות רלוונטית בקרב על הבית הלבן.

למערכת הבחירות הנוכחית, התייצבה המפלגה כאשר אין ביכולתה לזכות בתמיכת רוב הציבור האמריקאי, ובמקביל חשו אפילו הבוחרים שלה ניתוק ממנה ומעמדותיה. כעת היא נמצאת בעיצומו של משבר זהות קשה, משבר אשר לא בהכרח ייפתר לאחר הבחירות הנוכחיות לנשיאות. אבל אולי, רק אולי, המפלגה הרפובליקנית תצא מכל התהליך הזה מחוזקת. גם אם היא תשתנה מן הקצה אל הקצה, שינוי זה יכול להביא דווקא לאיזון בפוליטיקה האמריקאית, ולייצוג טוב יותר של הסוגיות שמטרידות את הציבור כיום.

ייתכן ש"תהלוכת הפילים" היא שלב הכרחי בטרם הפיל הרפובליקני יפרוס אוזניו וימריא אל על.

אלו מכם שמעוניינים לקרוא בהרחבה על המקרים ההיסטוריים המוזכרים בפוסט זה, מוזמנים לקרוא את הפוסט "היסטוריה של אלימות", אשר מתייחס אליהם ביתר פירוט.

עדיין לא הצטרפתם אלינו בפייסבוק? תהלוכה של פילים בדרך אליכם!

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של הבלוג, "בחירות בארה"ב 2016", ותוכלו לקבל עדכונים על כל פוסט שמתפרסם, או על חומרים מרתקים נוספים הקשורים לבחירות.

כתובת העמוד: https://www.facebook.com/yiftach.dayan/

כמו כן, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בטוויטר, @yiftachdayan, ולקבל את העדכונים משם.

אהבתם את הפוסט?

אתם מוזמנים לשתף אותו בפייסבוק או בטוויטר J

פוסטים קודמים

"הסגן של בר כוכבא" - בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ

"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד" - תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות" - מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד

"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ

"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי

"בחירתה של ניקי" - האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה

"היום שאחרי הילארי" - מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית

"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות

"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני

"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון

"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה

הסגן של בר כוכבא / בורסת המועמדים לסגנות נמצאת על סף פיצוץ

החיים מלאים בהפתעות.

עד לפני שבוע, כל הפרשנים היו משוכנעים שטראמפ יצטרך לחכות לפחות עד ה-7 ביוני, מועד הפריימריז במדינת קליפורניה, כדי להבטיח את זכייתו במועמדות המפלגה הרפובליקנית. במקביל, הילארי כבר נראתה בדרכה הבטוחה למועמדות, והקמפיין שלה כבר עבר לעסוק בטראמפ והחל להתעלם מסאנדרס.

ואז הגיעו הפריימריז באינדיאנה.

אצל הרפובליקנים, הניצחון המסחרר של טראמפ הביא לפרישתם של קרוז וקייסיק.

אצל הדמוקרטים,  שוב הלם סאנדרס בסוקרים, וגבר על הילארי.

בשבוע הבא יתקיימו הפריימריז בווסט וירג'יניה, ובעוד שבועיים יגיע תורן של אורגון וקנטאקי. הסקרים חוזים לסאנדרס ניצחונות בכל אותן התמודדויות. בכל פעם שהילארי מתקרבת לקו הסיום, הוא מוסיף להתרחק ממנה, ובמקום להרגיש את חדוות הניצחון, היא שוב מרגישה את "הברן". ובכל זאת, היא צפויה לזכות במועמדות הדמוקרטית לנשיאות, כל עוד ה-FBI לא ימליץ על העמדתה לדין (ההכרעה צפויה להתקבל החודש).

הניצחון של טראמפ העלה על הפרק באופן מידי את סוגיית המועמדים האפשריים לסגנות. אם במערכות בחירות רגילות שאלת זהות המועמד/ת לתפקיד סגן הנשיא זוכה לתשומת לב משנית, הרי שהפעם מדובר בשאלה שמרעידה את כל המערכת הפוליטית. טראמפ, אשר חבט בקונצנזוס של המפלגה הרפובליקנית פעם אחר פעם, נדרש כעת לזכות בתמיכתם של רבים מאלו שהיו מושא התקפותיו. בחירת סגן אשר מזוהה עם אותו קונצנזוס תאפשר לטראמפ לאחות חלק מהקרעים אותם יצר במכוון.

בצד השני של המפה הפוליטית, החל הקמפיין של הילארי לשחרר רמזים בגזרה זו. קלינטון טרם הכריעה סופית את הקרב מול סאנדרס, וניכר שהרצון לשכנע את תומכיו להצביע עבורה בבחירות הכלליות יהיה שיקול מרכזי. במקביל, יהיה עליה גם לבחון כיצד בחירה זו משפיעה על תמיכתה בקרב המיעוטים, עם דגש על היספאניים ושחורים, שהם כאמור קהל יעד חשוב במפלגה. גם שיקולים מסורתיים כמו הגדלת הסיכוי לזכות במדינות מתנדנדות יילקחו בחשבון.

אבל שניה לפני שאנחנו קונים מניות בבורסת המועמדים האפשריים בשני הצדדים, שנייה לפני שהיא מתפוצצת, כמה מילים ברשותכם על המשרה הזו שנקראת סגן נשיא ארה"ב.

כולם היו סגניי

סגן נשיא ארה"ב הוא התפקיד השני בחשיבותו בפוליטיקה האמריקאית. אדם המכהן בו נמצא "במרחק פעימת לב" מהמשרד הסגלגל, שכן הוא השני ברשימה במידה והנשיא מקפח את חייו בעת מילוי תפקידו (הבא בתור אחריו, הוא יו"ר בית הנבחרים). סגן הנשיא מחזיק גם בתואר נשיא הסנאט (הבית העליון בקונגרס). במידה ומאה חברי בית זה נקלעים להצבעה המסתיימת בתיקו (50-50), סגן הנשיא מצביע על מנת להכריע בסוגיה.

מתוך 47 סגני הנשיאים שכיהנו מאז הקמת ארה"ב ועד היום, ארבעה עשר הפכו בהמשך לנשיאים. חלקם התגלגלו לתפקיד כתוצאה ממוות של הנשיא המכהן. אחרים השלימו כהונות מלאות כסגנים, ולאחר מכן התמודדו בהצלחה בבחירות. סגן נשיא בודד (ג'ראלד פורד) הושבע לנשיאות לאחר התפטרות הנשיא המכהן. פורד מונה לסגנות על ידי הנשיא (ריצ'ארד ניקסון) לאחר התפטרות הסגן הראשון, (ספירו אגניו). עובדה זו הופכת אותו לנשיא היחיד בהיסטוריה שמעולם לא נבחר על ידי אזרחי ארה"ב לשמש בתפקיד.

מועמדים לנשיאות ממנים על פי רוב סגנים ממפלגת האם שלהם. שיקולים מרכזיים העומדים לנגד עיניהם הם כשירותו של הסגן לשמש כנשיא במידה ויידרש לכך, ושיפור הסיכוי לזכות בבחירות. מעבר להיבטים הללו, קיימת כמובן גם חשיבות למידת הצייתנות שהנשיא מעריך כי יזכה לה מצד סגנו המיועד. מאז שסגן הנשיא ג'ון סי קלהון קרא תיגר על הנשיא אנדרו ג'קסון ב-1833, בשאלה הנוגעת למכסים, והשני איים לתלות אותו בתגובה, היו מערכות היחסים בין שני בעלי תפקידים אלה רגועות יחסית. לעיתים הן אף היו רגועות מדי, שכן סגנים רבים נטו לקיצוניות השנייה עד כדי חוסר מעש וחוסר השפעה על סדר היום. כפי שפירטתי בפוסט "היום שאחרי הילארי", בשנים האחרונות סגן הנשיא דווקא כן משחק תפקיד מרכזי בקביעת המדיניות ובעיצוב המציאות.

מרגישים שאתם מוכנים להתחיל להמר? אז להלן מספר אפשרויות העומדות לרשות קלינטון וטראמפ לקראת הבחירות הכלליות. ליידיז פירסט.

מועמדי סגן אפשריים עבור הילארי קלינטון

חוליאן קסטרו

חוליאן קסטרו הוא שר הדיור והפיתוח העירוני בממשל אובמה, ולשעבר ראש עיריית סאן אנטוניו, העיר השביעית בגודלה בארה"ב. הוא אחד מתוך צמד תאומים זהים, ואחיו התאום חואקין הוא חבר קונגרס מטעם מדינת טקסס, ממנה הגיעו שניהם.

קסטרו (בן 41) הוא כוכב עולה בשמי המפלגה הדמוקרטית בשנים האחרונות. ב-2012 הוא נשא את הנאום המרכזי (The Keynote Address) בוועידה הדמוקרטית בשארלוט, ומאז עולה שמו חדשות לבקרים כמועמד אפשרי לסגנות. הוא כריזמטי, בן לקבוצת מיעוט וגודל על ידי אם חד הורית. מתחיל להישמע מוכר, הלא כן?

יתרונות

בראש ובראשונה, מדובר בהיספאני. ההיספאניים היוו את לשון המאזניים בשתי מערכות הבחירות בהן זכה הנשיא אובמה, ורבים במפלגה חושבים שהענקת תפקיד הסגן לנציג מיעוט זה תהווה גמול הולם. ברמה האלקטורלית, קסטרו אינו צפוי להעביר את טקסס לצד הדמוקרטי (הגם שמדינה זו הולכת ונעשית "כחולה" ככל שהשנים נוקפות), אבל הוא כן צפוי לבסס את עדיפות המפלגה בניו מקסיקו, בקולורדו ובנבאדה. שיעור ההיספאניים במדינות אלו הינו גבוה, ומעבר לכך, עצם העובדה שהוא מגיע מדרום מערב ארה"ב עשויה לתרום למאמץ. לבסוף, הוא צפוי לשמר את תמיכת הצעירים, אותם הכניס אובמה בהמוניהם למפלגה ב-2008, ולעודד אותם להצביע באחוזים גבוהים.

חסרונות

בשנה שבה המועמד הרפובליקני מכנה מהגרים לא חוקיים "אנסים", סביר להניח שההיספאניים ייטו בכל מקרה לטובת הדמוקרטים. נשאלת אם כן השאלה עד כמה דחוף לחזר אחרי קולותיהם, והאם לא כדאי להשתמש במועמדות לסגנות כדי לקדם יעדים אחרים. נקודה נוספת היא מידת התאמתו של קסטרו לתפקיד. ראשית, הוא צעיר מאוד. גילו כיום זהה לגיל בו נבחר דן קווייל, סגנו של ג'ורג' בוש האב, אשר זכור כאחד מסגני הנשיא הגרועים בהיסטוריה המודרנית. מעבר לכך, מרבית הסגנים בשנים האחרונות היו סנאטורים, מושלים, או נושאי התפקידים הבכירים ביותר בממשל. מסיבות אלו, בחירה בקסטרו עלולה להוות נטל משמעותי אשר יחייב את הקמפיין להתגונן בפני ביקורת עניינית.

שארוד בראון

שארוד בראון הוא סנאטור מטעם מדינת אוהיו משנת 2007. באמתחתו גם 14 שנות ניסיון כחבר קונגרס מטעם המדינה.

בראון (בן 63) הוא פוליטיקאי מנוסה. כיאה לדמוקרט ממדינות "חגורת החלודה" (עליהן הרחבתי בפוסט הקודם - "מכהמתחת לחגורה"), הוא מתנגד נחרצות לסחר חופשי, ואף כתב ספר תחת הכותרת "מיתוסים אודות סחר חופשי" (Myths of Free Trade). במקביל, הוא גם מזוהה עם תעשיות הייצור ועם איגודי העובדים באוהיו ובארה"ב כולה. 

יתרונות

אוהיו היא מדינה מתנדנדת עתירת אלקטורים, ואף מועמד רפובליקני לא זכה בנשיאות מבלי לזכות בה. שיפור סיכויי הדמוקרטים לזכות במדינה באמצעות הסגן עשוי להיות צעד משמעותי. מעבר לכך, הילארי מזוהה עם הפלג התומך בסחר חופשי בקרב הדמוקרטים, והיא תתמודד מול רפובליקן שמתנגד לו. על כן, קיימת סכנה שאנשי הצווארון הכחול ייטו לטראמפ. בראון בתור סגן יוכל לסייע לבלום מגמה זו, שכן הוא מנהיג המאבק בקונגרס כנגד ה"שותפות הטרנס-פאסיפית" (Trans Pacific Partnership) שמקדם אובמה. יש גם בונוס: אשתו של בראון היא עיתונאית זוכת פרס פוליצר. אם אפשר להעמיד עוד נשים חזקות מול טראמפ כדי להדגיש את מגרעותיו בתחום, כדאי לעשות זאת.

חסרונות

בראון הוא "פוליטיקה ישנה". הוא מבוגר (63), לבן, ולא כריזמטי בעליל. טיקט שלו ושל הילארי יחד עשוי להחליש את תמיכת המיעוטים, ולגרום להם להצביע באחוזים נמוכים יותר מאשר בשנותיו של אובמה. לאופציה זו יש גם בעיות טקטיות. במידה ובראון ייבחר, יוכל ג'ון קייסיק, מושל אוהיו, למנות במקומו סנאטור רפובליקני, ולפגוע בסיכויי הדמוקרטים להבטיח רוב בסנאט. ולבסוף, בראון כסגן יימצא על מסלול התנגשות עם הילארי כנשיאה. להילארי יש רקורד גרוע בכל הנוגע לתמיכה באיגודי עובדים, ובאחרונה אף אמרה שבכוונתה לגרום לכורי הפחם לאבד את עבודתם (אם כי התנצלה על אמירה זו). אין אינדיקציות לכך שעמדותיה בנושאים הללו השתנו, וסגן מרדן זה הדבר האחרון שהיא זקוקה לו.

טים קיין

טים קיין הוא סנאטור מטעם מדינת וירג'יניה משנת 2013. בין השנים 2007-2010 הוא שימש כמושל אותה מדינה.

קיין (בן 58) הוא דמוקרט קתולי ממדינה דרומית, ועל כן הוא מתון בנושאים רבים. יש לו ניסיון עשיר בנושאי חוץ וביטחון, הוא דובר ספרדית שוטפת, ותקופתו כמושל וירג'יניה נחשבת לאחת המוצלחות של המדינה בשנים האחרונות. אישית הוא מתנגד להפלות, אבל מאידך הוא תומך בזכות האישה לבחור מה ברצונה לעשות בגופה. 

יתרונות

כמו בראון, גם קיין מגיע ממדינה מתנדנדת. הרפובליקנים הפסידו בווירג'יניה בפעמיים האחרונות, ועם קיין על הטיקט, הסיכוי להוסיף פעם שלישית גבוה. הפלוס לעומת בראון, הוא שהמושל הנוכחי בווירג'יניה הוא דמוקרט (טרי מקאוליף(, ולכן השבעת קיין לסגנות לא צפויה לפגוע במאמצי הדמוקרטים לכבוש את הסנאט. הוא אמנם גבר לבן, אבל פופולרי מאוד בקרב אפרו-אמריקאים במדינתו. הוא גם הסנאטור הראשון בהיסטוריה שנאם נאום שלם בסנאט בספרדית ואף לימד במיסיון בהונדורס, פרטים ביוגרפיים אשר צפויים להעניק לו אפיל דומה בקרב ההיספאניים. לבסוף, קיין בקיא בנושאי חוץ: הוא שימש כראש תת-הועדה ליחסי חוץ במזרח התיכון ובאסיה וללוחמה בטרור.

חסרונות

עמדותיו המתונות של קיין בנושאים כמו הפלות אולי יסייעו בקרב עצמאיים, אך גם תהוונה נטל בכל הנוגע להלהבת בסיס הבוחרים. כסנאטור, קיין תמך בהענקת סמכויות על לאובמה בכל הנוגע לחתימת הסכמי סחר, מתוך שאיפה לקדם את "השותפות הטראנס פאסיפית", הסכם הסחר החופשי שעומד על הפרק. לפיכך, בחירה בו צפויה לדחות את תומכי סאנדרס, אותם חייבת הילארי לרצות, ובמקביל לשלוח את אנשי הצווארון הכחול לחיקו של טראמפ. לבסוף, לקיין יש רקורד בעייתי ביחס לישראל. הוא אחד משמונה סנאטורים אשר בחרו להחרים את נאומו של נתניהו בקונגרס, והוא אינו חתום על המכתב מטעם 83 סנאטורים שמעודד את אובמה להגדיל את הסיוע הביטחוני לישראל.

בסבירות נמוכה יותר: אליזבת' וורן

על הסנאטורית מטעם מדינת מסצ'וסטס כתבתי בהרחבה בפוסט "היום שאחרי הילארי", בנוגע להיותה מועמדת אפשרית לנשיאות במידה ו"פרשיית האימיילים" תסתבך. היא פופולרית מאוד בקרב כל מצביעי המפלגה, ולכן יכולה לספק מענה לאפתיה שמגלים רבים כלפי הילארי. אך גם לוורן יש את אותה בעיה טקטית שיש לבראון (המושל במסצ'וסטס, צ'ארלי בייקר, הוא רפובליקן). בנוסף, קיים קונצנזוס בקרב דמוקרטים, לפיו היא המנהיגה הלא רשמית של המפלגה בסנאט, וכי שם היא הכי אפקטיבית בקידום האג'נדה הליברלית.

מועמדי סגן אפשריים עבור דונלד טראמפ

ג'ון קייסיק

ג'ון קייסיק הוא מושל מדינת אוהיו משנת 2011. לפני בחירתו לתפקיד המושל, הוא שימש במשך 18 שנה כחבר קונגרס מטעם המדינה.

קייסיק (בן 63) הוא מושל פופולרי. כלכלת אוהיו תפקדה לא רע תחת הנהגתו. ביחס למפלגתו הוא מתון מאוד בכל הנוגע לנישואים חד מיניים, אבל מתנגד בחריפות להפלות. במהלך התמודדותו על מועמדות המפלגה הרפובליקנית, סקרי דעת קהל הראו שהוא המועמד המוערך באופן החיובי מכולם, וכי הוא גובר על הילארי קלינטון בפער ניכר.

יתרונות

קייסיק הוא ה-Obvious Choice, שכן טראמפ כבר הודיע שיהיה מעוניין לבחון את האפשרות למנות אותו לסגן. טראמפ זקוק בדחיפות לפוליטיקאי מנוסה המזוהה עם הממסד הרפובליקני, אשר יוכל לסייע לו לאחד את שורות המפלגה סביבו. בעוד שמועמדים אחרים שכבר תמכו בטראמפ, כמו כריס כריסטי, איבדו כל כבוד במפלגה, לקייסיק עדיין יש תדמית חיובית. לכן, הוא יוכל לשכנע לפחות חלק מהתורמים ומאנשי המנגנון לתמוך במועמדות. בנוסף, השניים כמעט ולא תקפו זה את זה במהלך הקמפיין עד כה (למעט "נאום הפנקייק" בו לעג טראמפ לאופן בו קייסיק אוכל). לבסוף, קייסיק יגדיל משמעותית את הסיכוי לזכות באוהיו, מדינה שבלעדיה אין לטראמפ אופק כלשהו לניצחון בבחירות.

חסרונות

ראשית, קייסיק השיב עד כה לחיזורים של טראמפ במסרים שנעים בין אמביוולנטיות לבין חוסר חשק. הוא אינו צעיר, והתמודדות לצד המיליונר האקסצנטרי עשויה לפגוע בפופולריות שלו ולקצר את הקריירה הפוליטית שלו במידה ויפסיד. שנית, חרף העובדה שהוא מוערך במפלגה, רבים מרגישים שהישארותו במרוץ היוותה "סוס טרויאני" שפיצל את קולות הרפובליקנים וסייע לטראמפ להיבחר למועמדות. השמועות על מגעים מוקדמים בין השניים תרמו לחשדנות זו. אי לכך, ייתכן שטראמפ צריך לבחור אדם אחר, אהוד עוד יותר על ידי הממסד, על מנת לזכות לתמיכת המפלגה. שלישית, קייסיק הוא גבר לבן ומבוגר, וקהל הבוחרים אליו מכוון טראמפ הוא גם כך מהצרים שידעה המפלגה.

סוזנה מרטינז

סוזנה מרטינז היא מושלת מדינת ניו מקסיקו משנת 2011. לפני בחירתה למושלת, היא שימשה בשלל תפקידים משפטיים במערכת הציבורית של מדינתה.

מרטינז (בת 56) היא אחת מהדמויות הפופולריות ביותר כיום במפלגה הרפובליקנית. היא האישה הראשונה שנבחרה לשמש כמושלת ניו-מקסיקו, ההיספאנית הראשונה שעומדת בראש איגוד המושלים הרפובליקנים, ורק אחת משני מושלים רפובליקנים המגיעים מקבוצת מיעוט (ביחד עם ניקי היילי, מושלת דרום קרוליינה ומועמדת נוספת לסגנות, אודותיה כתבתי בפוסט "בחירתה של ניקי").

יתרונות

מרטינז לכאורה נתפרה למידותיו של טראמפ בכל הנוגע לתפקיד הסגן. ראשית, היא אהודה במיוחד בקרב אנשי המפלגה (יותר מקייסיק) ותהיה אידיאלית לאיחוי הקרעים שנוצרו בינם ובין טראמפ. שנית, היא אישה חזקה וכריזמטית. טראמפ צפוי לספוג קיתונות של רותחין בגין אמירותיו לאורך השנים ובמהלך הקמפיין כלפי נשים. התחושה שנוצרה היא שרק מינוי של אישה דומיננטית לסגנות והעלתה על נס יוכל לחפות במקצת על קושי זה, ולסייע לטראמפ לשפר את האור השלילי בו רואות אותו כ-80% מהנשים בארה"ב. שלישית, מוצאה המקסיקני של מרטינז הוא נכס אדיר. פרט ביוגרפי זה יסייע לטראמפ להתנער מתדמית שונא המיעוטים, ולמקד את הדיון בהגירה בלתי חוקית.

חסרונות

תדמיתו של טראמפ בקרב נשים והיספאניים היא כה גרועה, עד שייתכן שמינוי אישה היספאנית לסגנות לא יסייע כלל בשיפור המצב. לאור נתוני פתיחה אלו, ייתכן שעדיף לנסות להשיג דברים אחרים באמצעות הסגנות. בנוסף, מרטינז אמנם פופולרית באופן יחסי במדינתה, אך היא אינה צפויה להביא לבחירת ניו מקסיקו ברפובליקנים, לאור אחוזי התמיכה בה זכו הדמוקרטים בשנים החולפות. יתרה מכך, לטראמפ יש בעיית טמפרמנט ומרטינז אינה צפויה לאזן אותו. בדצמבר האחרון נאלצה משטרת סנטה-פה לטפל בפנייה שהובילה למציאתה את מרטינז שתויה ומתנצלת על זריקת בקבוקים ממרפסת חדר המלון שלה. לבסוף, מרטינז התנערה עד כה מטראמפ ומאמירותיו על מקסיקנים.

ניוט גינגריץ'

ניוט גינגריץ' היה יו"ר בית הנבחרים בין השנים 1995-1999 וחבר קונגרס מטעם מדינת ג'ורג'יה במשך 20 שנים. בשנת 2012 התמודד לנשיאות והפסיד את המועמדות למיט רומני.

גינגריץ' (בן 72) הוא אחד מהפוליטיקאים המנוסים ביותר בשורות המפלגה הרפובליקנית. הרטוריקה השמרנית שלו היא חריפה במיוחד, אך בתור יו"ר בית הנבחרים הוא גם הגיע לפשרות רבות עם ביל קלינטון והדמוקרטים, בעידן שבו שיתוף פעולה בין המפלגות הייתה נפוץ הרבה יותר. גינגריץ' מרבה לעסוק בנושאי חוץ, והוא תומך נלהב של ישראל.

יתרונות

מכל השמות שהוזכרו עד כה כסגנים אפשריים, גינגריץ' הוא המועמד שהביע את התמיכה החמה ביותר בטראמפ, מצד הגורמים שככלל אינם מזוהים כלל עם עמדותיו במרבית התחומים. עובדה זו תוכל לסייע לטראמפ לרכוש את אמונם של מצביעים שמרנים, אשר חושדים בניו יורקר אשר תמך בהפלות ברוב ימי חייו. גינגריץ' הוא גם איש אמונו של מיודענו שלדון אדלסון. עובדה זו יכולה להסיר חששות אפשריים לגבי עמדותיו של טראמפ בכל הנוגע לישראל, ובמקביל לספק לו ארנק שמן למימון הקמפיין, שכן הוא אינו מעוניין לשלם בכספו שלו על פרסומות. לבסוף, לגינגריץ' ניסיון עשיר בכל תחומי המדיניות, והוא כבר הוכיח שהוא מסוגל לרשום הישגים תוך שיתוף פעולה עם הדמוקרטים.

חסרונות

גינגריץ' אינו צפוי לסייע לטראמפ לגבש סביבו את המפלגה הרפובליקנית, שכן רבים באליטה אינם מעריכים אותו כלל. לאורך השנים, הוא רכש אויבים רבים במפלגה כתוצאה מיחסי אנוש גרועים. במקביל, לא פעם הוא הביך את הרפובליקנים עם רעיונות כמו להקים קולוניות על הירח ולבטל חוקים המגבילים העסקת ילדים. בתור יו"ר בית הנבחרים, הוא חתום על תבוסה בבחירות לקונגרס בשנת 1998. גינגריץ' גם צפוי לפגוע במאבק על הקול הנשי. בדומה לטראמפ, הוא נשוי בפעם השלישית, לאחר שהתגרש מנשותיו הקודמות, כאשר הן אובחנו כחולות סרטן וטרשת נחוצה בהתאמה. אם טראמפ רוצה להוסיף לטיקט אופי אנושי וחביב כדי לאזן את עצמו, גינגריץ' לא יספק לו את הסחורה.

עוד לא הצטרפתם בפייסבוק?

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של הבלוג, "בחירות בארה"ב 2016", ותוכלו לקבל עדכונים על כל פוסט שמתפרסם, או על חומרים מרתקים נוספים הקשורים לבחירות.

כתובת העמוד: https://www.facebook.com/yiftach.dayan/

כמו כן, אתם מוזמנים לעקוב אחריי בטוויטר, @yiftachdayan, ולקבל את העדכונים משם.

אהבתם את הפוסט?

אתם מוזמנים לשתף אותו בפייסבוק או בטוויטר J

פוסטים קודמים

"מכה מתחת לחגורה" - מיהן המדינות אשר צפויות להכריע את הבחירות הכלליות
"הסקסופון בכה מאוד" - תמיכתם של האפרו-אמריקאים בקלינטונים נמצאת בסכנה
"מתקפת הזומבים" - הקרב על הוועידה הרפובליקנית יוצא לדרך
"היסטוריה של אלימות" - מהיכן שואב טראמפ השראה לפוליטיקה הגזענית שלו
"בום טראח, נפל תותח" - המוות שהפך את מערכת הבחירות לגורלית במיוחד

"הגנרל, הלוביסט והכומר" - מורה נבוכים למפלגה הרפובליקנית ולעלייתו של דונלד טראמפ

"יום שלישי את יודעת" - שאלות המפתח החשובות ביותר לקראת סופר טיוזדיי

"בחירתה של ניקי" - האישה שיכולה להכריע את הפריימריז הרפובליקניים בדרום קרוליינה

"היום שאחרי הילארי" - מהי תכנית ב' של המפלגה הדמוקרטית

"כולם שונאים את טד" - על המנצח הגדול באיווה שמטריף את שתי המפלגות

"ארבעת הלא כל כך מופלאים" - על ניו האמפשייר ומועמדי הממסד הרפובליקני

"Yes She Can?" - על הצרות של הילארי קלינטון

"בים בם תירס חם" - על הבחירות המקדימות של הרפובליקניים באיווה